תרום
צור קשר
- משחקים טאבו- על החניכות להשיג כמה שיותר כרטיסי טאבו בדקה אחת.. (ניתן להשתמש בשעון חול)
- המדריך מניח על הרצפה כרטיסיות עם כל מיני פעולות יומיומיות. נותנים לכל חניך 10 חתיכות נייר והוא צריך לשים ליד הכרטיסיות ולחלק לפי כמה זמן ביום (בערך) הוא מתעסק בזה: מה שהמון זמן ישמו הרבה
- מספרים את הסיפור אבן החכמים. (מצורף לכאן)
על מנת להבין מה ערכה של שנה אחת
שאלו תלמיד שנשאר כיתה.
על מנת להבין מה ערכו של חודש אחד
שאלו אמא שילדה פג.
על מנת להבין מה ערכו של שבוע אחד
שאלו עורך של עיתון שבועי.
על מנת להבין מה ערכה של שעה אחת
שאלו את האוהבים המחכים לפגישה.
על מנת להבין מה ערכה של דקה אחת
שאלו את האדם שפספס רכבת.
על מנת להבין מה ערכה של שנייה אחת
שאלו את האדם שניצל מתאונת דרכים.
על מנת להבין מה ערכה של אלפית השניה
שאלו את הספורטאי שזכה במדליית כסף. שנדע לנצל את הזמן ולהפיק את הטוב מכל רגע בחופש הזה!!
בס"דסיפור על ניצול זמן- אבן החכמים.יום אחד הוזמן מרצה זקן מביה"ס למנהל ציבורי בצרפת (אחד המוסדות האקדמיים היוקרתיים ביותר באירופה כולה) לשאת הרצאה בנושא "תכנון זמן יעיל" - בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב.
להרצאה הוקצתה רק שעה אחת כדי "להעביר את החומר". בעומדו לפני חברי קבוצת האליטה המנהלית הזו - שהיו מוכנים לרשום כל מילה שתצא מפי המומחה המפורסם - העביר המרצה הזקן את מבטו ביניהם, אחד אחד, באיטיות, ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי".
מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניח בעדינות לפניו. אחר הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות אל תלמידיו ושאל: "האם מלא המיכל?"
כולם השיבו "כן". שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא חצץ. בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים את מבטו המרצה הזקן אל הקהל ושאל: "האם מלא המיכל?"
עתה אחד מהם השיב : "כנראה שלא".
"נכון" ענה המרצה הזקן.
חזר והתכופף והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את מאזיניו: "האם מלא המיכל?"
הפעם ללא היסוס ובמקהלה, השיבו התלמידים המחוננים "לא!"
"נכון" ענה להם המרצה הזקן.
וכפי שציפו תלמידיו רבי היוקרה והעוצמה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו. המרצה הזקן הרים את מבטו לקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?"
בחושבו על נושא ההרצאה השיב אחד הנועזים והזריזים שבין המאזינים: "אנו למדים שככל שהזמן שלנו נראה גדוש בהתחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות".
"לא" השיב המרצה הזקן "לא זה, האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס למיכל את כולם אחר כך"... דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.
הזקן התבונן בשומעיו ואמר:
"מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להלחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם? משהו אחר?"
"מה שחייבים לזכור הוא שחשוב ביותר להכניס קודם את כל האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא יישאר מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים. משום כך לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: "מהן האבנים הגדולות בחיי?" וכאשר תזהו אותם, תכניסו אותן ראשונות למיכל (החיים) שלכם".
בתנועת יד ידידותית , ברך המרצה הזקן את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם. "
