יום ירושלים

מהלך פעולה:

• להקריא את הקטע "תל אביב כעיר בירה".
• דיון: האם באמת כדאי אולי להחליף את ירושלים בתל אביב? אולי הוא צודק? מדוע אנו מקובעים כל כך, הרי היום תל אביב היא הרבה יותר עכשווית ונוצצת, עיר בלי הפסקה. אולי הגיע הזמן להתחדש ולקבוע אותה כעיר הבירה החדשה?
• להקריא את הקטע של עמוס עוז ממעריב.
• שאלות לדיון:

• מה מסמלת ירושלים בעיני הכותב? האם הוא צודק לדעתכם?
• מה הייתם עונים לו?
• מה תפקידנו כציבור דתי לאומי לאור אמירות כאלה?

• להקריא את הקטע של דוד בן גוריון.
• שאלות לדיון:

• דוד בן גוריון לא היה אדם דתי. מה לדעתכם נתן לו את הכוח לקבל החלטה כזו ולדבר כך על ירושלים?

• אם היום היו מקימים מדינה, והיו צריכים לבחור עיר בירה והיכן לשכן את הכנסת, איזו עיר לדעתכם היתה נבחרת?

• לדבר עם החניכים על הקומה הרוחנית שנוספה לנו כאומה, על גבי הקומה הגשמית שקיבלנו ביום העצמאות. ירושלים, מקום המקדש והשראת השכינה, מזכירה לנו כי הבניין הפיזי של הקמת המדינה אינו מספיק, אלא הוא כלי על מנת למלאו בתוכן. חזרנו לארצנו לא רק כדי לשבת בה בשלטון ריבוני, אלא כדי שמתוך כך נקדם את הגאולה ונזכה להקמת בית המקדש ולהשראת שכינה בע”ה.
• להקריא את הקטע "ירושלים שלי".
• לסכם עם סבב של כל אחד, מהי ירושלים בשבילי. שכל אחד יבין את המשמעות של ירושלים בכלל ושל יום ירושלים בפרט.

שבת שלום!עיר הבירה שלי? תל אביבכבר הרבה זמן שירושלים היא בעיקר שם גדול ומפוצץ, כותרת ראשית למאמרים מימין, אך לא הרבה מעבר. פרט להיותה שריד ארכיוני יהודי-דתי, "בירת העם היהודי" מנותקת ממנו. אביב אברמוביץ' חושב שהגיע הזמן שתהיה לנו בירה בדמותנו - בלי הפסקהאביב אברמוביץ' | mako | פורסם 21/05/09 14:06 הוויכוחים על עתידה של ירושלים, ששוב עלו לכותרות השבוע בעקבות פגישת אובמה ונתניהו, צצים מעל פני השטח מדי כמה חודשים. כל יוזמה מדינית חדשה, פסגה דיפלומטית או מפגש בכירים בדרג כזה או אחר, מחזיר את הדיון בסוגיה הישראלית-פלסטינית אל שאלת מיליון הדולר: מה יהיה עם ירושלים?בדיון הזה תמיד חוזרים על אותם דברים - אותן שורות, אותן נימוקים. "בירת ישראל לנצח נצחים", אהב לומר רה"מ לשעבר, אריאל שרון. "בירתנו הנצחית לעולמי עד", מצהיר רה"מ נתניהו היום בפני כל דורש, עד שנדמה שמדובר באקסיומה שהונחתה עלינו משמיים. אך האם ירושלים אכן ראויה לתואר עיר הבירה האמיתית שלנו? האם רוב העם באמת מחובר אל "עיר הנצח-שלנו-לדורי-דורות-נגעתי-באדום"?בירה בזמן עברנדמה לי שמישהו צריך לשים את הדברים על השולחן: כבר הרבה זמן שירושלים היא בעיקר שם גדול ומפוצץ, כותרת ראשית מעולה למאמרים מימין, מרכיב הכרחי בכל נאום מדיני באשר הוא, אך לא הרבה מעבר. פרט להיותה שריד ארכיוני וסמל היסטורי יהודי-דתי בעיקרו, ירושלים היא היום בירה בזמן עבר. גבירותיי ורבותיי, אני מצהיר בזאת חגיגית: עיר הבירה שלי היא תל אביב.נכון, ירושלים היא העיר הכי גדולה בישראל. אלא שבקצב ההגירה השלילית ממנה, לא בטוח שהיא תישאר העיר היהודית הכי גדולה. רק אתמול פורסם כי בעוד 26 שנים בלבד - לא בדיוק נצח בשום קנה מידה - מחצית מתושבי הבירה שלנו צפויים להיות ערבים. עדיין "בירת העם היהודי" לעולמי עד?עיר בירה אמורה לרכז את מרבית מוסדות השלטון המרכזיים, מתוך רצון לקרב את השלטון לעם ואת העם לשלטון. אז עם יד על הלב - כמה מכם ביקרו אי פעם בכנסת, בית המחוקקים שלנו? כמה מכם באמת חזו מקרוב בעבודת המליאה, התארחו בבית הנשיא או אפילו קפצו לביקור בבית המשפט העליון? מבטיח לכם שלא הרבה, ובטח שלא הרבה פעמים. עכשיו רק דמיינו את משכן הכנסת בתל אביב. עם שיווק נכון וצעיר, כפי שיודעים לעשות כאן, במקום מוסד מיושן וארכאי, צעירים עוד יחלמו להיות ח"כים.עיר לכולנואבל עזבו רגע את הנתונים והעובדות היבשות - כל ילד יודע שבתל אביב פשוט הרבה יותר מעניין. צעירים מירושלים הודו בכך בפה מלא בפני ראש העירייה שלהם, בכתבת חדשות 2 בשבת. חיי הלילה בעיר העברית הראשונה הפכו בשנים האחרונות לשם דבר לא רק בביצה הלבנטינית שלנו, אלא בעולם כולו. תל אביב מהווה את המרכז התרבותי והכלכלי הגדול של ישראל, ובעוד מעמדה הבינלאומי של ירושלים הולך ונשחק, מעמדה של תל אביב רק מתחזק.אין כאן שום ויכוח: העיר הזאת שייכת לנו, היא מעוצבת בדמותנו והיא מי שאנחנו - היום, לא לפני עשרות שנים. להבדיל מהבירה הפרה-היסטורית הנוכחית, המורמת מעם, תל אביב שלי מייצגת את הציונות האמיתית, הנוכחית, הרלוונטית והבועטת. היא מציגה התחדשות תרבותית, פלורליזם, קידמה ופתיחות, אל מול הסגירות החרדית והכפייה הדתית שמבצבצת לה תחת כל אבן ירושלמית.אני אוהב את ירושלים. נוף ההרים שלה יפהפה בעיניי, אתריה העתיקים נפלאים, ורחובותיה וסמטאותיה לא פחות מקסומים. אני גם מעריך מאוד את המורשת שלה, ומכיר בחשיבותה ההיסטורית עבור העם הזה. אלא שאין לכך קשר לשאלה האם עליה להמשיך ולשמש כעיר הבירה שלנו או לא. הגיע הזמן להתקדם הלאה, להפנים את רוח התקופה ולהחליט בהתאם. דווקא ביום ירושלים מתבקש לומר זאת - הבירה האמיתית של ישראל צריכה להיות תל אביב. עיר בלי הפסקה, למדינה בלי הפסקה.נצטרך להחליט מה באנו לעשות פה. זה יהיה מעניין, העניין הזה של הזהות. יש לי ניחוש, זאת תהיה ארץ יותר ויותר ים תיכונית, כמו ברצלונה, מארסיי, פיראוס… והיא תהיה חילונית עד העצם. כבר היום היא ככה, קולנית, נהנתנית, חומרנית מאוד, ממולחת, גם מרושעת וגם טובת לב…העתידנות הזאת היא ההווה, היא תל אביב, היא שפלת החוף. אני חושב ששפלת החוף כבר ניצחה, וירושלים תהיה עיר שאנשים נוסעים אליה מישראל כמו לחוץ לארץ, כמו לראות את העבר. ובמלחמה בין ירושלים לתל אביב- אני כולי לצד תל אביב: שפיות, חילוניות והווה. זה דבר חולה שחברה חיה רק בעבר ובעתיד. זה מסוכן נורא, זה הורג אנשים. שימו לב לשפה של הימין ושל המתנחלים. כל הזמן מדברים על העבר והעתיד, וגם על העתיד כראי עבר…(עמוס עוז, “מעריב”)"למדינת ישראל היתה ותהיה רק בירה אחת – ירושלים הנצחית".אמר ראש הממשלה בבשרו אתמול לנבחרי העם את החלטת הממשלה להחזיר לירושלים את הכנסת ולהמשיך בהעברת משרדי הממשלה לעיר זו.וזאת לשון הודעתו של ראש הממשלה:לפני שבוע ימים מסרתי לכנסת בשם הממשלה הודעה בדבר ירושלים. הודעתנו עומדת בתקפה ולא חל ולא יתכן כל שינוי בעמדתנו.כידוע לכם, החליטה בינתיים עצרת או”ם ברוב גדול על שימת ירושלים תחת משטר בינלאומי כגוף נפרד. החלטה זו לא ניתנה לביצוע בשום אופן, ולו רק בגלל התנגדותם הנמרצת והנחרצת של תושבי ירושלים. יש לקוות שעצרת או”ם תתקן במשך הזמן השגגה שיצאה הפעם מפי הרוב, ולא תנסה כלל להטיל משטר של כפיה על עיר הקודש.אנו מכבדים ונכבד רצון כל המדינות המעוניינות בחופש פולחן וגישה חופשית למקומות הקדושים והרוצות להבטיח הזכויות הקיימות ביחס למקומות הקדושים והבניינים הדתיים בירושלים. התחייבותנו לשמור על זכויות אלה עומדת בתקפה ונמלא אותה בנפש חפצה, אם כי לא נוכל לתת יד להפרדת-אונס של ירושלים, המקפחת ללא הכרה והצדקה זכות היסטורית וטבעית כאחת של העם השוכן בציון.הדאגה לירושלים – במרכז דאגותיי.מאז כינון הממשלה הזמנית, העמדנו הדאגה לשלומה, בטחונה וחיזוקה הכלכלי של ירושלים במרכז דאגותינו. בסערת המלחמה, כשירושלים היתה נתונה במצור, היינו נאלצים לקבוע זמנית מושב הממשלה בקריה, על יד תל אביב, אולם למדינת ישראל היתה ותהיה רק בירה אחת – ירושלים הנצחית. כך היה הדבר מלפני שלושת אלפים שנה, וכך זה יהיה, כפי שאנו מאמינים – עד סוף כל הדורות…(דוד בן גוריון) ירושלים שלי"כשאני נכנס לירושלים, אני כולי שונה.
לא יודע מה יש בה בירושלים הזו,
אבל היא גורמת לי מן משהו כזה בלב...
מן רצון להיות טוב יותר, נחמד יותר, אמיתי יותר...
פעם חשבתי שאולי אלו האבנים,
אחר כך חשבתי שאולי האנשים בה שונים,
אולי הצלילים, אולי קולות התפילה,
אבל היום אני חושב, היום אני מבין,
שמשהו במקום הזה, בעיר הקודש הזו, שונה, פשוט שונה
ולכן כשאני בירושלים, גם אני קצת משתנה"