תרום
צור קשר
מטרה: החניכים יבינו ויפנימו שכל דבר בעולם הוא בר שינוי ולכן עלינו לשנות ולתקן מה שצריך
מהלך הפעולה:
1. מביאים לחניכים כל מיני סיטואציות שאתם יודעים שרלוונטיות אליהם (לדוג': ההורים שלי לא מסכימים לי לצאת למסע, מצאתי 100 ₪ על המדרכה וכדו'... ככל שהגיל גבוה יותר אפשר לתת סיטואציות מורכבות יותר) ושואלים אותם איך היו מגיבים. כמובן שצפוי שהתגובות יהיו שונות ולא תגובה אחידה.
2. משחק הסיבות- יושבים כל החניכים במעגל, החניך הראשון נותן סיטואציה (לדוג': אתמול הלכתי לישון מאוחר), זה שמימינו צריך לתת את הסיבה לכך (לדוג': כי הכנתי שיעורי בית) וזה שמימינו צריך לתת את הסיבה לסיבה (לדוג': כי המורה אמרה שמי שלא מכין יענש) וכך הלאה.
המשחק מסתיים כאשר מישהו נתקע ולא מצליח לטעון סיבה לסיבה במהירות. ניתן להתחיל כל פעם את המשחק מחדש ללא מי שנפסל עד שיש מנצח
3. סיפור-
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁהִמְּרוּ זֶה אֶת זֶה.
אָמְרוּ: כָּל מִי שֶׁיֵּלֵךְ וְיַקְנִיט אֶת הִלֵּל יִטֹּל אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז.
אָמַר אֶחָד מֵהֶם: אֲנִי אַקְנִיטֶנּוּ.
אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה וְהִלֵּל חָפַף אֶת רֹאשׁוֹ. הָלַךְ וְעָבַר עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ.
אָמַר: מִי כָּאן הִלֵּל? מִי כָּאן הִלֵּל?
נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ.
אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?
אָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ לִי לִשְׁאֹל.
אָמַר לוֹ: שְׁאַל, בְּנִי, שְׁאַל.
- מִפְּנֵי מָה רָאשֵׁיהֶם שֶׁל בַּבְלִיִּים סְגַלְגַּלִּים?
אָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ – מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם חַיּוֹת פִּקְּחוֹת.
הָלַךְ וְהִמְתִּין שָׁעָה אַחַת,
חָזַר וְאָמַר: מִי כָּאן הִלֵּל? מִי כָּאן הִלֵּל?
נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ.
אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?
אָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ לִי לִשְׁאֹל.
אָמַר לוֹ: שְׁאַל, בְּנִי, שְׁאַל.
- מִפְּנֵי מָה עֵינֵיהֶם שֶׁל תַּרְמוֹדִיִּים תְּרוּטוֹת?
אָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ – מִפְּנֵי שֶׁדָּרִים בֵּין הַחוֹלוֹת.
הָלַךְ וְהִמְתִּין שָׁעָה אַחַת,
חָזַר וְאָמַר: מִי כָּאן הִלֵּל? מִי כָּאן הִלֵּל?
נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ.
אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?
אָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ לִי לִשְׁאֹל.
אָמַר לוֹ: שְׁאַל, בְּנִי, שְׁאַל.
- מִפְּנֵי מָה רַגְלֵיהֶם שֶׁל אַפְרִיקִיִּים רְחָבוֹת?
אָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ – מִפְּנֵי שֶׁדָּרִים בֵּין בִּצְעֵי הַמַּיִם.
אָמַר לוֹ: שְׁאֵלוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ לִי לִשְׁאלֹ וּמִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תִּכְעַס.
נִתְעַטֵּף וְיָשַׁב לְפָנָיו.
אָמַר לוֹ: כָּל שְׁאֵלוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ לִשְׁאֹל שְׁאַל.
אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא הִלֵּל, שֶׁקּוֹרִין אוֹתְךָ נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל?
אָמַר לוֹ: הֵן.
אָמַר לוֹ: אִם אַתָּה הוּא, לֹא יִרְבּוּ כְּמוֹתְךָ בְּיִשְׂרָאֵל.
אָמַר לוֹ: בְּנִי, מִפְּנֵי מָה?
אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁאִבַּדְתִּי עַל יָדְךָ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז.
אָמַר לוֹ: הֱוֵי זָהִיר בְּרוּחֲךָ, כְּדַאי הוּא הִלֵּל, שֶׁתְּאַבֵּד עַל יָדוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז – וְהִלֵּל לֹא יַקְפִּיד
(תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל, עמוד ב - דף לא עמוד א )
4.מסבירים לחניכים את הסיפור-
עולה לנו שאלה- למה בעצם החברים התערבו על 400 זוז על כזה דבר שטותי? מה בדיוק יצא להם אם הלל יכעס? 400 זוז זה לא היה בדיוק מחיר קטן אז (בערך משכורת של כשנה עבודה!), אז מה בדיוק קרה שם?
זוג החברים רצו בעצם אישור לחוסר התקדמות, אישור לתכונות הרעות ולתירוץ "ככה נולדתי". הם ידעו שאם יצליחו להכעיס אפילו את הלל הזקן ע"י ההקנטות שלהם זה יהיה הוכחה שיש דברים בעולם שאינם ניתנים לשינוי, ש"ככה זה". אם מקניטים מישהו הוא יכעס! ובטח אם זה בערב שבת שכל האנשים לחוצים ובמירוץ נגד הזמן, זה הטבע האנושי והוא קבוע ובסדר!
גם השאלות שלהם מעידות על כך, "למה הראשים של הבבלים סגלגלים (בצורת אליפסה)?", אחד החברים שואל בשאלה הראשונה, כמובן שהתשובה המצופה היא- ככה, ככה זה בעולם וזה הטבע. למרות התשובה הנדרשת הלל עונה אחרת- כי המיילדות שלהם לא פיקחות, הן אינן יודעות לעשות את המלאכה כראוי וזו התוצאה- אפשר לשנות אותה אם בוחרים ללדת אצל מילדות שיודעות את העבודה.
גם בשאלה השנייה המקניט ממשיך באותו קו- " מדוע עיניהם של התרמודיים תרוטות (משוכות כאלה, כמו של סיניים)?", ושוב התשובה הנדרשת היא- ככה! כי זה הטבע וזה לא משתנה! אבל שוב, הלל מוכיח שאפשר אחרת, שיש סיבה-"מפני שדרים בין החולות", כלומר אם יבחרו אחרת גם התכונה הזאת, שנראית כ"כ טבועה בהם תשתנה.
בשאלה השלישית המקניט שוב מנסה את מזלו, אולי הפעם הוא יצליח להוכיח את השקפתו. "למה רגליהם של אפריקיים רחבות?", הוא שואל, הוא כבר משתוקק לשמוע את ה"ככה" הזה אבל שוב הלל מחזיר אותו לבחירה, לאופציה לשנות "מפני שדרים (גרים) בין בצעי המים (בביצות)", כלומר, אם הם רוצים הם יכולים לעזוב ולשנות את המצב.
הלל מוכיח בכל השאלות שתמיד יש אפשרות לשנות ולא משנה כמה זה נראה אחרת, תמיד לאדם יש את הבחירה בידיו לפעול ולשנות- לפעול כביכול 'נגד' הטבע. שום דבר אינו קבוע בעולם או חסר אמצעות שינוי ובטח ובטח שלא האדם ומידותיו. האדם בסוף הסיפור כועס על הלל לא כי לא הצליח להקניטו אלא כי הוא העמיד אותו מול עצמו והוכיח לו שהוא חייב לשנות את מידותיו הרעות- זה תחום שבאחריותו- שום דבר אצלו לא קורה כי "ככה זה" ולכן כל המידות השליליות והמעשים הרעים קרו בבחירתו, באחריותו, הוא אינו יכול יותר להצדיק את הנסיבות.
(עפ"י שיעור של הרב אמיר סנדלר)
ואיפה אנחנו? שתפו ושמעו מהחניכים- מה כל אחד רוצה? האם אתם מסכימים עם עקרון הסיפור? מה ההתמודדות שלכם אתו במציאות?
מסר:
לכל דבר בעולם יש סיבה(כמו שראינו במשחק) ומתוקף כך גם אופציה לשנות ולתקן. אין דבר שהוא פשוט "ככה" (גם אם לא תמיד אנחנו מבינים את הסיבה), הטבע שלנו, המידות, וככה גם הסביבה שלנו לא מתנהלים בצורה אוטומטית, אנחנו אחראים להם, אחראים להביא אותם למקום הטוב ביותר! (ההוכחה לכך היא שראינו בסיטואציות שכל אחד היה מגיב שונה, כלומר, יש לנו בחירה זה לא משהו שמתנהל בעצמו) השינוי תלוי רק בנו! ולכן אם אנחנו לא נדאג לעצמנו וסביבתנו ונחשוב שהכל מקרי ומתנהל באוטומטיות, מי ידאג לנו? לאן בדיוק נגיע?
(ניתן לקשר לאמירה נוספת של הלל- "אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי")
