תרום
צור קשר
בס"ד
אדם מחפש את עצמו
פעולה לכיתות ח-ט
מתחילים במשחקים
- מעמידים את החניכים במעגל, זורקים כדור טניס, החניכים צריכים לתפוס את הכדור ומיד לזרוק אותו למישהו אחר. המטרה היא שהכדור לא ייפול. כעבור דקה מוסיפים כדור שני ולאחר מכן כדור שלישי.
- מחלקים את החניכים ל2 קבוצות. כל קבוצה מקבלת מספר שווה של בלונים וסיכה. כל קבוצה צריכה לשמור על הבלון שלה מנופח במשך שלוש דקות בזמן שהקבוצה המתחרה מנסה לפוצץ לה את הבלונים בעזרת הסיכה. המנצח הוא הצוות שאצלו רוב הבלונים נשארים שלמים.
שואלים את החניכים מה הייתה המטרה של כל משחק, וקוראים להם את הקטע הבא:
אנשים רבים מחפשים את משמעות החיים. יש התוהים על משמעות החיים בשעה שהם חושבים על מעגל החיים, המתחיל עם לידת האדם ומסתיים במותו, ויש המבקשים את משמעות החיים בזמן שמתבוננים בטבע וביופי הבריאה.
אלו ואלו מבקשים לדעת מהי הדרך הנכונה לחיות את החיים ולהפיק מהם את המרב והמיטב.
מקריאים לחניכים סיטואציות ושואלים אותם מהי הדרך הנכונה להתמודד עם כל סיטואציה:
- המחשב שלך בבית הפסיק לפעול. בקשת מאבא שיזכור לקנות לך את החלק שמתקן את המחשב כי אתה חייב את המחשב להכנת מצגת. כל היום חיכית, אבא חזר הביתה ב-20:00 בערב והתברר שהוא שכח לקנות.
- כבר כמה פעמים הסברת לאמא שלך שאתה לא אוהב טונה. היום כשפתחת בהפסקת האוכל את הכריך שהכינה לך, גילית שיש בתוכו טונה!
- סוף סוף אתה מבין את החומר הנלמד בשיעור. כמעט על כל השאלות שהמורה שאל ידעת לענות. כמו ילד טוב הצבעת יפה כדי לענות, אך המורה לא נתן לך לענות אפילו פעם אחת.
בס"ד
מחלקים לחניכים את נספח אחד ומפתחים דיון:
- מי לדעתכם כתב את הקטע?
- מה מאפיין אותו?
- מה אתם חושבים עליו ועל מה שכתב?
- אחרי שקראתם את הקטע, מהי מטרת החיים לדעתכם?
קוראים להם את הקטע הבא:
יוני נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל שנהרג במבצע אנטבה, חשף בדבריו את אחת השאלות העיקריות בדבר הקיום האנושי: מהי תכלית החיים?
מצד אחד, נוח לאדם לזרום עם החיים, לאכול, לישון ליהנות ולא לעסוק בשאלות פילוסופיות עמוקות שעניינן מהות החיים ותכליתם. מצד שני, אדם מרגיש כי חיים ללא מטרה ומשמעות, פירושם לחיות סתם.
כשיוני כתב את המכתב הוא היה בשנות העשרה לחייו, במכתבו הבין את משמעות החיים שלו והחליט שהוא רוצה לעשות משהו גדול.
מחלקים צ'ופרים (נספח 2).
בס"ד
נספחים
נספח 1)
“אֲנִי חַי – אֲבָל בְּעוֹלָם שָׁבוּר וְהָרוּס. אֲנִי לוֹמֵד – וְאֵינִי לוֹמֵד דָּבָר. מַדּוּעַ אֲנִי כָּזֶה וְלֹא אַחֵר? אֲנִי מֵצֵר עַל עַצְמִי, שֶׁאֵינִי כְּכָל הַשְּׁאָר. לֹא פַּעַם חָשַׁבְתִּי עַל כָּךְ: אֲנִי נוֹלָד, חַי, וַאֲפִלּוּ יוֹצֵר – וּלְבַסּוֹף מֵת. אֵהָפֵךְ לְעָפָר, לְמִדְרַס רַגְלָם שֶׁל אֲחֵרִים, שֶׁיָּמוּתוּ גַּם הֵם כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ מַעְגָּל, שֶׁאֵין לוֹ סוֹף, שֶׁל חַיִּים וָמָוֶת, וְאִם אֲנִי קַיָּם לְשֵׁם הַמָּוֶת – מַדּוּעַ אֲנִי חַי בִּכְלָל? מַדּוּעַ אֲנִי נוֹלָד? הֲרֵי טוֹב יוֹתֵר הָיָה, שֶׁלֹּא לְהִוָּלֵד כְּלָל.
כֹּחַ הַחַיִּים דּוֹחֵף אוֹתִי לְהוֹסִיף וּלְהִתְקַיֵּם. אוּלַי הַסִּבָּה הַיְּחִידָה, שֶׁאֲנִי חַי, הִיא לְנַסּוֹת לִמְצֹא תְּשׁוּבוֹת לַשְּׁאֵלוֹת הַמְצִיקוֹת לִי…
אֲנִי נֶאֱכָל מִבִּפְנִים. אֲנִי חַי לְלֹא תַּכְלִית, כּוֹאֵב וְזוֹעֵק. אֲנִי בְּמַצָּב שֶׁל יֵאוּשׁ.
בְּרֶגַע זֶה אֲנִי שׁוֹכֵב לִישׁוֹן. עוֹד מֻקְדָּם. מֻקְדָּם מִדַּי. מַדּוּעַ אֵינִי רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר עֵר? מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִי דָּבָר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּעוֹדִי עֵר. לִלְמֹד? – לְשֵׁם מַה? אֵינִי רוֹאֶה טַעַם בְּכָךְ. לִקְרֹא? מַה לִקְרֹא? לְשֵׁם מַה? מַה אַרְוִיחַ מִמַּה שֶׁאֲחֵרִים כּוֹתְבִים? הֵם כּוֹתְבִים עַל עִנְיְנֵיהֶם, רַעְיוֹנוֹתֵיהֶם, חַיֵּיהֶם. אֵין בְּכָךְ כְּדֵי לִפְתֹּר אֶת בְּעָיַת חַיַּי.
“אִם כֵּן, לְהֵרָדֵם? – לְשֵׁם מַה? כְּדֵי לָקוּם מָחָר וְלַחְזֹר עַל הַתַּהֲלִיךְ שֵׁנִית. הַאִם זָקוּק אֲנִי לְשֵׁינָה? הֲרֵי אֵין אֲנִי עָיֵף כְּלָל. זֶהוּ רֶגַע שֶׁל רֵיקָנוּת רֶגַע שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם. רֶגַע נִצְחִי…
… כְּבָר כִּמְעַט בַּת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. הַאִם מְסֻגֶּלֶת אַתְּ לְהַאֲמִין, שֶׁחָיִית כְּבָר כִּמְעַט רֶבַע מִכָּל תְּקוּפַת חַיַּיִךְ? לְחֶרֶק, הַחַי רַק יָמִים מוּעָטִים, נִדְמֶה וַדַּאי שֶׁהוּא חַי תְּקוּפַת זְמַן עֲצוּמָה. אוּלַי מִסִּבָּה זוֹ נִרְאֶה לָנוּ, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עוֹד נֶצַח שָׁלֵם שֶׁל חַיִּים.
הָאָדָם אֵינוֹ חַי לְעוֹלָם וְעָלָיו לְנַצֵּל כְּמִדַּת יְכָלְתּוֹ אֶת תְּקוּפַת חַיָּיו. עָלָיו לְהִשְׁתַּדֵּל לְמַצּוֹת אוֹתָם עַד תֻּמָּם. כֵּיצַד לְמַצּוֹת אוֹתָם, אֵינִי יָכֹל לוֹמַר לָךְ. אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר, הֲרֵי שֶׁמַּחֲצִית מֵחִידַת הַחַיִּים הָיְתָה נִפְתֶּרֶת. אֲנִי רַק יוֹדֵעַ, שֶׁאֵינִי רוֹצֶה לְהַגִּיעַ לְגִיל מְסֻיָּם, לְהִסְתַּכֵּל סָבִיב וּלְגַלּוֹת פִּתְאֹם שֶׁלֹּא יָצַרְתִּי דָּבָר, שֶׁאֲנִי כְּכָל שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם שֶׁאָצִים וְרָצִים כְּמוֹ חֲרָקִים, אָצוֹא וָשׁוֹב, וּלְעוֹלָם אֵינָם עוֹשִׂים דָּבָר, חוֹזְרִים עַל שִׁגְרַת חַיֵּיהֶם וְיוֹרְדִים אֵלֵי קֶבֶר בְּהַשְׁאִירָם צֶאֱצָאִים, שֶׁרַק יַחְזְרוּ עַל הַ’לֹֹא-כְלוּמִיּוּת’ שֶׁלָּהֶם עַצְמָם.”
בס"ד
אם אני אני בגלל שאני אני, ואתה אתה בגלל שאתה אתה, אז אני אני ואתה אתה. אבל אם אני אני בגלל שאתה אתה ואתה אתה בגלל שאני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה.
