תרום
צור קשר
נותנים לכל אחד דף ועט ואומרים לו לכתוב מכתב (יכול להיות איך שהוא רוצה, אפשר גם בנקודות) על הדברים הטובים שיש במי שמימינו
נותנים אחד לשני את המכתבים
מפזרים משפטים על אהבת חינם (נספח 1)
עושים סבב, איזה משפט הכי אהבת ולמה
מקריאים שני סיפורים (נספח 2)
אפשר כזה לעשות שיח על הסיפורים, מה הם חושבים וכו׳
מסכמים (אפשר איך שאתם רוצים, בעיקר על הקטע של להרבות אהבת חינם)
נספח 1:
• ״כמו שחורבן בית המקדש היה ע״י שנאת חינם, כן לתקן זה צריך אהבת חינם, שכל אחד מישראל יאהב את חברו בחינם״
• ״ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו יבנה על ידי אהבת חינם״
• ״מוטב שאכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם״
• ״אהבת חינם, טוב לעולם״
• ״המשמעות של ׳חינם׳ במושג ׳אהבת חינם׳ שונה ממשמעותו במושג ׳שנאת חינם׳. בעוד האחרון המשמעות היא בלא סיבה, בראשון היא ללא תמורה.״
• ״אתה אחד בין כולם, אז תן רק אהבת חינם״
נספח 2:
אהבת חינם א׳:
חבר אחד סיפר לי כי ביישובו קיימה ועדת התרבות המקומית "מרתון סרטי גירוש" בט' באב. 7 שעות של הקרנה רצופה. מ"חלום קטיף" ועד "תפילת הנערות". מקטעי ארכיון של חברת החדשות של ערוץ 2 ועד לצילומי וידאו פרטיים של אנשים שהיו בכפר מימון ועל האוטובוסים שיצאו מהגוש החרב.
"ומה הייתה המסקנה", שאלתי אותו עם לא מעט הערצה על שצלח את משימת הצפייה רצופה. "אין מסקנות", אמר הנ"ל. "היו בעיקר דמעות ותחושת כאב על כמה מהר שכחנו וחזרנו לשגרת ימינו". חשבתי שסיים את דבריו, אלא שאז התמלא הוא עזוז וכעס והחל לירות: " אתה גם קולט שוב כמה פוגעים בנו, לא מתחשבים בנו, לא סופרים אותנו, רומסים אותנו ועושים לנו מה שרוצים כי אנחנו הפראיירים הכי גדולים במדינה הזאת. בצבא, במילואים וגם באזרחות. אני אומר לך אם היינו קצת כמו החרדים כל זה לא היה קורה. אריק שרון בנה על 70 הרוגים בפינוי הזה, וזה שלא נורתה ירייה אחת זה כשלון שלנו. היה אפשר למנוע את העלבון הזה. המסקנה היא שבפעם הבאה זה לא יהיה ככה. הם עוד יראו שחורי המדים האלה!"
אין ספק. אהבת חינם במיטבה. אחרי ט' באב שכזה בית המקדש השלישי כבר בטוח בדרך.
אהבת חינם ב׳:
ביום שלישי לפני שבועיים המשכתי מהעבודה למרכז שורשים בת"א בכדי לשמוע שיעור של הרב מיכי יוספי. הערצתי נתונה לכל מי שמסוגל לגור באזור זה של ת"א (משולש הרחובות שינקין, בלפור ופיירברג), ולא בגלל זיהום האוויר והלחות המזוויעה. המחזות הויזואליים שמזמנים לך הרחובות הללו במיוחד בקיץ הביל וים תיכוני, גורמים לפחות לי להבין שלגור במקום כמו חיספין ברמת הגולן פירושו לגור בתוך חממה (או בועה, תלוי איך מסתכלים על העניין).
מרכז "שורשים", כמו "ראש יהודי" וארגונים דומים אחרים הפועלים בת"א ממלא מידי ערב את האולם שלו באנשים שבאים לשמוע תורה. מדובר באימפריה בכל קנה מידה, שהעניין העיקרי והמיוחד ביותר בה, לטעמי, היא העובדה שאין למקום זיהוי מגזרי או פוליטי. הרבנים והרבניות שמעבירים שיעורים בשורשים חלקם חרדים, ישנם אחרים המגיעים מהמגזר הציוני –דתי, ישנם חסידים וישנם כאלה שאינם מוגדרים כלל. הדבר בא לידי ביטוי גם בקהל. איתי במדרגות עלתה צעירה תל אביבית שהייתה מפורסנגת (מלשום 'פירסינג') בכל חלקי גופה. סליחה על הלשון המקטלגת, אבל באולם שבו צעירים מגולחים (בכל זאת תשעת הימים…) עם כיפה סרוגה סמלית, לצד "פריקים" עם ראסטות שנראו כאילו הפעם האחרונה שהסתרקו הייתה במאה הקודמת. אקדמאיות עם משקפיים קטנות ומכנסיים לצד יוצאי "מרכז הרב". טיפוסים מגב ההר והגבעות, לצד חרדים. מצליחנים עם רולקס, טבעת מוזהבת וחולצה מעומלנת לצד צעירות "שמחם" עם חצאיות מטאטא.
מעבר לעובדה שהרב יוספי, כמו כל שאר הרבנים המרצים ב"שורשים", מתייחסים לכל אחד מקהל שומעיהם בסבלנות, באהבה ובמאור פנים כ"כ נדיר, ישנו גם מכנה משותף הקשור לקהל השומעים. מדובר באותו בור בנשמה, בצימאון הלא מוסבר למשהו אחר. בחיפוש אחר משהו שסוף סוף יגרום לנו להרגיש חיים. בית המקדש השלישי יבנה בירושלים, אולם לי באופן אישי אין ספק שתחילת הבניין תהיה ממקומות כמו "שורשים" – גם (ואולי בגלל) שהם בתל אביב.
@הלל ותפארת
התאמה לתקופת הקורונה