תרום
צור קשר
סבא ישב בפינת החדר, משקפי הקריאה מונחים על קצה אפו ועיניו ממוקדות בספר שלפניו, אבל קולות הילדים המשתובבים הפריעו לו. “מה אתם עושים?” שאל סבא.
"סתם, שורפים ת’זמן!" השיב אחד הנכדים.
“ואין לכם דברים חשובים לעשות? עזרה בבית? שיעורים? יצירה? משחקי חשיבה? קריאה?” חקר הסבא.
“גם להעביר ת’זמן זה דבר חשוב, צריך איכשהו גם ליהנות מהזמן שעובר”. המשיך הנכד.
תוך כדי כך התאספו כולם סביב מקום מושבו של סבא, הוא הביט על כולם בעיניו הטובות והחכמות, ואמר: "הקשיבו היטב לסיפור אותו רוצה אני לספר לכם:
"כשהייתי ילד בעיירה באוקראינה פתח סבא היה לנו פריץ, ששלט על כל האזור כולו. לפריץ שלנו היה שיגעון אחד, ואולי אפשר לקרוא לזה מחלה. הייתה לו חולשה לסוסים. הוא אהב סוסים מכל המינים מכל הסוגים, ובעיקר סוסים גזעיים בעלי תעודות ואילנות יוחסין מפוארות. במיוחד הוא אהב את הסוס הצעיר שלו, ספוני.
ספוני היה סוס צעיר, שילוב של שני גזעים של סוסי מרוצים בעלי היסטוריה מפוארת. את אילן היוחסין של ספוני תלה הפריץ על הקיר המרכזי שבכניסת הבית.
פעם הוזמן הפריץ לנשף בעיר הסמוכה, הוא לא יכול היה לחשוב על פרידה מספוני, ולקח אותו איתו אל הנשף כשהוא מצמיד אליו שומר אישי שישמור עליו כל הלילה.
שעתיים חלפו והפריץ שהתגעגע אל הסוס, עזב את אולם הנשף לכמה דקות נכנס אל האורווה נתן חיבוק חם לסוס, ופנה אל השומר: 'על מה אתה חושב, אחי?'
'יש לי שאלה קשה: לקחתי פטיש והכיתי את המסמר בתוך העץ. בעץ נוצר חור גדול. ועכשיו אני שואל את עצמי לאן נעלם העץ שהיה בתוך החור?'
'שאלה יפה!' החמיא הפריץ וטפח לשומר על שכמו, 'תמשיך לחשוב ידידי! זה ישאיר אותך ער!'
שעתיים נוספות חלפו, ושוב מופיע הפריץ בפתח האורווה, גם הפעם כמו בפעם הקודמת, השומר עומד דרוך וערני בדיוק באותו מקום שבו עמד בתחילת הערב. 'מה עכשיו?' התעניין הפריץ.
'עלתה לי עוד שאלה', אמר השומר. 'אכלתי כעך שבמרכזו היה חור גדול. את הכעך אכלתי אבל בחורו לא נגעתי, להיכן החור נעלם?'
'באמת, שאלה מצוינת!' שוב טפיחה על השכם, חיבוק חם לסוס, וחזרה לאולם הנשף.
השחר האיר, והפריץ ששבע מלילה ארוך של מסיבות שוב עומד בפתח האורווה, בטוח שהפעם ימצא שומר מנומנם ועייף אחרי לילה ארוך שכזה.
אבל לא, השומר עומד ערני ודרוך באותו המקום שבו עמד בליל אמש.
'כל הכבוד לך!' אמר הפריץ. 'על מה אתה חושב עכשיו?'
'שאלה גדולה עלתה בראשי בדקות האחרונות, ואיני מצליח למצוא תשובה.'
'מה השאלה?' התעניין הפריץ.
'תראה, אני עומד כאן כבר כמעט שתיים עשרה שעות מאז אתמול. עומד על משמרתי ערני, דרוך ומשגיח על הסוס. עומד ושומר, עומד ומשגיח. ולכן אני שואל את עצמי לאן נעלם הסוס?'
הפריץ נפל תחתיו מתעלף."
סיים סבא את סיפורו בחיוך עצוב ואמר לנכדים: "אם אדם לא מתבונן לראות מה באמת חשוב, מה העיקר בחיים ומהו הטפל, הוא עלול להגיע הרגע שבו הוא יסתובב לאחור ויגלה פתאום שהדבר החשוב ביותר שהיה תחת ידו פשוט נעלם, שנגמר לו הזמן. "
לנצל את הזמן, פירושו לוודא שבכל רגע נתון אנחנו מודעים למעשים שלנו, אנחנו מודעים למה שבחרנו, אנחנו מבינים שהזמן הוא החיים, ושאם לא ננצל את הזמן לדאוג לנשמה שלנו, לדאוג לפנימיות שלנו, איבדנו בעצם את הדבר היקר ביותר שיש לנו.
