פעולה

 1.      מה משמח אותך? סבב 
2.      2 קבוצות, כל קבוצה מקבלת את המשפטים הבאים וצריכה לנחש מה קרה בסיפור וכו: -ירדן רצה אחרי יעל עם סכין -רותי ראתה אותה והחלה להכותה -יעל ראתה את שתיהן והתערבה -שלושתן הלכו מכות  
3.      מספרים מה קרה באמת: יעל קילפה תפוז על הספסל עם סכין, קמה ושכחה אותו שם. ירדן שראתה את זה- רצה להחזיר לה אותו. רותי ראתה את ירדן רצה אחרי
יעל עם הסכין וחשבה שבכוונתה לפגוע בה, לכן החלה להכותה. יעל ראתה ששתיהן הולכות
מכות ולכן התערבה בכוונה לעזור ולהפריד, שלושתן הלכו מכות כי היתה אי הבנה.
  4.      מראים תמונה של תעתוע ראיה וכל אחד אומר בתורו מה הוא רואה.
  5.      מדברים על כך שכמו שקרה עם הפתקים וגם בתמונה שראינו עכשיו, אפשר לראות את אותו הסיפור מהמוני זוויות שונות ומתפקידנו צריך רק לבחור איך נרצה לראות את הדברים.
  6.      מספרים את הסיפור על מיכאל החיובי:
   גישה אופטימית לחיים מיכאל הוא אדם שאוהב לאהוב. אחד שתמיד יש לו משהו חיובי להגיד. כשמישהו שואל אותו מה שלומו הוא עונה: "אם מצבי היה טוב  יותר, הייתי שני אנשים". פשוט טיפוס חיובי ואופטימי. כשעל אחד העובדים היה עובר יום רע, מיכאל היה שם בשביל לומר לו להביט על הצד החיובי במצבו. סגנונו המיוחד עורר בי סקרנות ולכן יום אחד ניגשתי אליו ושאלתי אותו: "אני פשוט לא מבין. אי אפשר להיות חיובי כל הזמן. אז איך בכל זאת אתה מצליח?" מיכאל ענה לי ברוגע: "כל בוקר אני מתעורר ואומר לעצמי כי עומדות בפניי שתי אפשרויות. אחת - להיות במצב רוח טוב והשנייה - להיות במצב רוח רע; אני בוחר להיות במצב רוח טוב. בכל פעם שדבר רע קורה, אני יכול לבחור להיות קורבן או לבחור ללמוד מהניסיון; אני בוחר ללמוד מהניסיון. כאשר מישהו מגיע אליי בתלונה, אני יכול לקבל את תלונתו או להצביע על נקודת האור בבעייתו; אני בוחר בנקודת האור". "כן בטח, זה לא ממש קל", מחיתי בתסכול. "זה קל מאוד" אמר מיכאל. "החיים הם מקבץ של בחירות. כשאתה מוציא מהם את כל השאר התפל והשולי, כל מצב ומקרה הוא בחירה. אתה בוחר איך להגיב במצבים שונים ומגוונים. אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב רוחך. אתה בוחר אם להיות במצב רוח טוב או רע. ובשורה התחתונה: זו הבחירה שלך איך לחיות את חייך " כשיצאתי ממשרדו של מיכאל הרהרתי על מה שאמר. למרות שלא המשכנו להיות בקשר, חשבתי רבות עליו כאשר בחרתי בחירות בחיי במקום להגיב אליהם. שנים אחדות מאוחר יותר שמעתי כי מיכאל היה מעורב בתאונת עבודה קשה, בה נפל מגובה 30 מטר בעת שעבד על מגדל תקשורת. לאחר 18 שעות ניתוח וטיפול נמרץ, שוחרר מיכאל מביה"ח כשלגבו הוכנס מוט ברזל .ראיתי אותו שישה חודשים לאחר התאונה. כששאלתי אותו מה שלומו, השיב: "אם מצבי היה טוב יותר, הייתי שני אנשים. רוצה לראות את צלקות מהניתוח? ". החלטתי לראות אותן אך שאלתי אותו, מה עבר בראשו בזמן התאונה. "הדבר הראשון שעליו חשבתי, היה שלומה של ילדתי לעתיד, שעדיין לא נולדה", ענה מיכאל. "לאחר מכן, כששכבתי על הקרקע, אני זוכר שעמדו בפניי שתי אפשרויות. יכולתי לבחור בחיים ויכולתי לבחור במוות; בחרתי בחיים". "לא פחדת? לא איבדת את ההכרה?" שאלתי אותו נפעם. מיכאל המשיך:  "... החובשים היו נפלאים. הם המשיכו לומר כל הזמן שהכל יהיה בסדר. אך כשהם הכניסו אותי לחדר מיון, ראיתי את הבעות הפנים של הרופאים והאחיות וממש פחדתי. בעיניהם ראיתי את מה שחשבו  - הוא גמור". ידעתי שאני חייב לעשות משהו. "ומה עשית?" שאלתי. "היתה שם אחות גדולה ששאלה אותי שאלות", אמר מיכאל. "היא שאלה אם אני אלרגי למשהו. 'כן' עניתי לה. הרופאים והאחיות הפסיקו את עבודתם וחיכו לתשובתי. לקחתי נשימה עמוקה וצעקתי 'לכוח-המשיכה של כדור הארץ'. בזמן צחוקם, המשכתי ואמרתי להם: 'אני בוחר לחיות. נתחו אותי כמו אדם שעתיד לחיות ולא כאדם מת". מיכאל חי תודות לכישורי רופאיו, אך גם בגלל גישתו המדהימה לחיים. למדתי ממנו כי כל יום אנו בוחרים לחיות בצורה מלאה. גישה, היא בסופו של דבר ,הכל. לכן, אל תדאגו למחר. המחר כבר ידאג לעצמו. לכל יום יש מספיק צרות לעצמו .אחרי הכל, היום הוא המחר שבגללו דאגת אתמול...בפניך עומדות שתי אפשרויות: האחת: לשמור את המכתב הזה לעצמכם. והשנייה: להעבירו הלאה. אני מקווה כי תבחר באפשרות השנייה. אני עשיתי זאת.
7.      מחלקים משו מתוק, רצוי להוסיף סמיילי ומסכמים את הפעולה בכך שהשמחה משרה עלינו נחת ונותנת לנו כוחות עצומים כמו בסיפור של מיכאל, ואנחנו רק צריכים להחליט
שאנו לא נותנים לאף דבר להוריד אותנו ואנחנו בוחרים להסתכל על הדברים באופן חיובי.