טקס יום השואה

לכל מי שצריך...טקס יום השואה פתיחה-היום כ"ז בניסן, יום הזיכרון לשואה ולגבורה. אנו מדליקים שישה נרות ומתייחדים עם זכרם של ששת המיליונים מבני עמנו שהוכרעו בקדושת מעונים לטבח ולאובדן על ידי הנאצים ועוזריהם.-קטע קריאה- נרות שמחים נרות עצובים\ אלישבע דגן-שיר-" העיירה בוערת"( שישה ילדים מדליקים את הנרות וקוראים את היזכור)-הדלקת נר 1:יזכור עם ישראל את בניו המומתים, קורבנות ממלכת הרשע, שעונו עינויי גוף ונפש במחנות ההסגר, שגורשו לארץ גזרה ולא נודעו עקבותיהם". -קטע קריאה: קטן אך מלא ורדים הגן… -הדלקת נר 2:יזכור עם ישראל את ששת מיליוני בניו ובנותיו, שנטבחו ונשרפו ונחנקו והורעלו ונתלו ונקברו חיים, אבות עם בנים, אימהות על עולליהן, זקן ונער וטף. -שיר: פונאר-קטע קריאה: הפחד (מצ"ב)-הדלקת נר 3: "יזכור עם ישראל את ילדי מחמדיו, טהורים בני טהורים, שנגזלו מחיק הוריהם ביד חיות אדם והובלו כצאן לטבח. עוללים ויונקים, שנקטפו חייהם באיבם, בידיים אכזריות." -כניסת ילדים עם שלטים ועליהם תמונות של ילדים שניספו בשואה: (כל ילד קורא קטע לפי המספרים)

1. מליון וחצי ילדים רצחו הנאצים במהלך השואה. הם היו בגיל שלנו, היו להם תוכניות דומות לשלנו, הם רצו לאהוב, להיות נאהבים, להצליח, להיכשל, לטעום מהכל- ובעיקר הם רצו לחיות.
2. לבושים בבגדים חגיגיים הם מתבוננים אל המצלמה- העתיד נראה להם ורוד, יש להם אבא ואימא אוהבים, בית חם ותומך, צעצועים משלהם, חברים שאוהבים אותם.
3. הם ילדים מאושרים, שלא יודעים ברמז מה מצפה להם.

       הם לא יודעים שתוך חודשים, לפעמים שבועות, יתהפכו עליהם חייהם מקצה אל קצה.

1. הם לא יהיו יותר בני אדם ככל בני האדם, הם יהיו טפילים, כינים, שרצים, שיש להשמיד.

       הם יהיו יצורים מתועבים שיש להרוג, לרצוח, לחסל.

1. ואז- שלב אחרי שלב יהרסו חייהם: קודם ייקחו להם את הבית, את הצעצועים ואת החברים.
2. אחר כך ישפילו אותם, ייגזלו את כבודם ואת חירותם, ירעיבו אותם, יכו אותם ויחנקו אותם בגזים.
3. הגרמנים בנו ליהודים בדייקנות רבה תוכנית לרצח: ששה מליון יהודים נרצחו בשואה- מתוכם מליון וחצי ילדים.

-תנועה: בנות מופיעות לרקע הנעימה של אדג'יו( אלבניני)-שיר: הפרטיזנים היהודים-המחזה: בגיטו אין פרחים( מצ"ב) תפקידים- קריין, אמא, בת.  -הדלקת נר 4:"יזכור העם את בניו נושאי המרד והמלחמה באויב, את לוחמי הגטאות, אנשי הארגון היהודי הלוחם, שעמדו מעטים מול אויב חמוש ואכזרי וליבם הומה לגאולת עמם. -שיר: אלי, אלי…(קטע סולו) -הדלקת נר 5: "יזכור העם את לוחמי היערות את חיילי המחתרת בארצות הכיבוש ואת בני ישראל בצבאות השחרור, אשר הדפו את אויב עמנו באלפיהם בקרבות. -קטע קריאה- הפרפר  -הדלקת נר 6:"על דעת עיני שראו את השכול ועמסו זעקות על לבי השחוח, נדרתי נדר לזכור את הכל, "לזכור- ודבר לא לשכוח".כולם: נזכור- ודבר לא נשכח" -רונדו סיום על רקע השיר: "לכל איש יש שם". עם נרות נשמה בידי הילדים, הנחה ויצירת מגן דוד.-תם טקס יום השואה הקהל מתבקש לקום לשירת התקווה.-שירת התקווה. הפרפר אחרון היה, אחרון האחרונים…ובשאתו כנפיים מעלה- מעלהעף לנשק את אחריתו של עולמי.זה שבועות שבעהשפה אני-סגור בגטו…אבל פרפר פה לא ראיתיוזה היה האחרון, אחרון האחרוניםכי פרפרים אינם חיים בגטו.
קטן, אך מלאורדים הגן,הולך לו בשבילילד קטןילד חמודיפה כניצן,כשיפרח הניצן,לא יחייה כי ימותאותו ילד קטן. נרות שמחים, נרות עצובים/ אלישבע דגןנרות שונים יש בעולםנרות שבת,נרות חנוכה,נרות הבדלהקלועים כמו חלהויש נרות לקישוט סתם. הרבה, הרבה נרותבכל מיני צורותובכל מיני צבעיםכולם נרות שמחים! אך יש עוד נר אחד בודדלזכר בן אדם שמתנר נשמה. ויש שמדליקים נרותבדומיה ובכבודששה נרות בלי צבעים.כולם נרות עצובים,ששה נרות לזיכרוןלהמון אדם המון.ששה מליון!בגיטו אין פרחים … חנה'לה חולה, היא כה רזתה בזמן האחרון. 

1. הגטו יאכל את הילדים- אומרת אמה ובעיניה דמעות. חנה'לה אינה מבינה, איך זה הגטו אוכל ילדים. מהו- זאב? ובכלל מה זה גטו. חנה'לה נטפלת לאימא בשאלותיה:
2. אמא'לה מחר שבת?
3. כן, בתי.
4. אמא'לה, נלך אל נהר הניאמאן לטייל?
5. לא נלך, בתי, אנו חיים בגטו, מהגטו אסור לצאת.
6. אמא'לה, הזוכרת את את שולה?
7. כן.
8. למה אינה באה אלינו?
9. שולה אינה בגטו.
10. נכתוב לה שתבוא.
11. מהגטו אי- אפשר לכתוב, ואי אפשר לבוא לגטו.
12. אמא'לה, מתי אלך לגן?
13. אין בגטו גן בתי.
14. מתי תביאי שוב פרחים לשבת? כמו פעם, כשגרנו ברחוב מאפו?
15. חנה'לה, בגטו אין פרחים?
16. אז מה יש בגטו?- פורצת חנה'לה בבכי- אני לא רוצה להיות בגטו. לא רוצה. אני רוצה שיהיו לי פרחים. לפחות פרח אחד. קטן. נלך מפה, אימא, נלך.

הפחד/ כתבה אורה ביקובה בת 12 שנרצחה באושוויץ לא… לא… אלי- אנחנו עוד רוצים לחיות.אל תדלדל כל כך את שורותינו.אנחנו עוד צריכים עולם אחר לבנות, יפה וטוב יותר. רבה עוד מלאכתנו. מעט ילדים פה נשארנואין אבא, אין אמא, אין דודמעט ילדים לבדנושומעים מנגינות רחוקות.יש ארץ כך שרה לי אמאצומחים בה עצים מתוקים,לארץ הזאת עוד נגיע- נעופה כמו ציפורים.שירים שם תלויים בשמיםציפורים עליזות ושמחותולנו רק גדר ותילאיך נעוף אל הארץ הזאת?