ענווה- משה רבנו

בס''דמערך ענווה- משה רבנו 
מטרות:
1. להשתמש בכשרונות שלי להיטיב ולעזור לאחרים. ענווה=אחריות לנצל את הכשרונות שלי לטובה.
2. שהחניכים יבינו שככל שאנחנו נבליט את עצמנו פחות- כך נרוויח יותר, יעריכו אותנו יותר...

פתיחה:
*''וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה עָנָ֣ו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה'' - משחקים איש תלוי על המשפט הזה, וכשמגלים את המשפט בשלמותו- מסבירים: אדם עניו לא עושה הרבה רעש כמו הגאוותנים, אדם עניו לא רודף אחר כבוד, הוא עושה את הדברים בשקט, בלי לחפש תמורה, תורם לאחרים, אדם כזה עניו היה משה ובזכות כך היה המנהיג של עם ישראל, אחד מהמנהיגים הכי גדולים שהיו לעם ישראל, שהוציא אותו ממצריים.

גוף:
*מתודת הכלי המלא(5 דקות)- לוקחים קופסה (עדיף ממתכת) וממלאים אותה בחרוזים\ מטבעות עד למעלה בצורה צפופה. משקשקים ומראים שכמעט ולא שומעים צליל. אח''כ מרוקנים את הקופסה חוץ מחרוז אחד או שניים. משקשקים את הקופסה ושומעים את הצליל בחוזקה. מסבירים לתלמידים שכך גם אנחנו: כמו קופסא, אם נתפאר ונספר בקול שאנחנו מוצלחים וכו' זה רק יעיד שאין בתוכנו הרבה, אך לעומת זאת אם נהיה ענווים, נצטנע ונהיה בשקט – יבינו שאנחנו מלאים בתכונות טובות כמו קופסה מלאה במטבעות.  
*ציר (10 דקות)- נצייר ציר, בצד אחד נכתוב "גאווה" ובצד השני נכתוב "שפלות". נבקש מהחניכים להסביר את המילים שכתובות על הלוח ולתת דוגמאות. אח"כ נוציא פתק שכתוב עליו "ענווה". נבקש מהתלמידים למקם אותו על הציר. ייתכן שהתלמידים ימקמו אותו ליד שפלות.
נשאל: ענווה זה להמעיט בערכך ולא להכיר בכשרונות שלך? זה האידיאל? נספר על משה רבנו ומידת הענווה בדמות שלו. נסביר מה המשמעות של ענווה. משה רבנו היה המנהיג הגדול ביותר של עמ"י בתולדות ההיסטוריה. משה הוא המנהיג שהוציא את עמ"י ממצרים, על ידו ניתנה התורה ועשה עוד המוני דברים גדולים וחשובים. במקום להתגאות בכל ההישגים האלה, משה לא נתן לאנשים לשבח אותו, הוא לא משך הרבה תשומת לב והוא לא התגאה בגדלות שלו. הוא לא חיפש תשומת לב והערכה אלא תמיד הבין את האחריות להמשיך לפעול
למען עם ישראל. הוא השתמש בגדולה שלו להיות מנהיג מסור בכל דרך שיכל. ענווה זה לא להשוויץ ולדבר על כמה אני מוצלח וטוב אלא להבין בלב שיש לי אחריות לנצל את הכשרונות שלי לטובה. בעצם ענווה צריכה להיות ממוקמת באמצע הציר. (ולא בקצה השפלות)
*משחק (7 דקות)- על מנת לחדד את המושגים גאווה וענווה נחלק לכל ילד כרטיס צהוב וכרטיס תכלת. נקריא סיטואציות והילדים יצטרכו להרים את הכרטיס
הנכון (צהוב- גאווה ותכלת –ענווה)
הסיטואציות מצורפות בנספח.

* מסבירים שלכל סיטואציה יש צד שני(איך סיטואציה שנראית דומה היא בעצם להיפך- גאווה או ענווה), הופכים דברים בסיטואציות ומסבירים...

*משחק (10 דקות)- משימת הכיתה היא לספור עד 21 ברצף מבלי ששני ילדים יגידו את אותו מספר יחד. ברגע ששני ילדים אומרים ביחד- המשחק נפסל. מה מטרתנו? להדגיש לתלמידים שלפעמים אנו רוצים להצליח, להשיג משהו, להרויח, שידברו על הצלחתנו וזה מעולה כי כל אחד רוצה הצלחה והערכה. אבל עלינו לשים לב שזה לא בא על חשבון אחרים, שאנחנו לא תופסים את המקום של האחר כי זה גם גאווה ואנחנו צריכים להתרחק ממקום שכזה.

*משחק התנועות(5 דקות)- מוציאים החוצה תלמיד מתנדב. אומרים לקבוצה לבחור את "מלך;התנועות".
לאחר מכן קוראים לתלמיד שיצא. הקבוצה עושה תנועות בהתאם לתנועותיו של "מלך
התנועות";ועל התלמיד לזהות מי הוא המלך. מה מטרתנו? משה רבינו היה מנהיג, הוא דאג לעם ישראל כאלו הם בניו. הוא השתמש בכוח החזק הזה שיש לו לטובה, להנהגה חיובית מתוך ענווה גדולה ואהבה לעם ישראל. כך גם אנחנו- יש לנו כוח השפעה בכל מיני תחומים. ברגע שנדע לנתב את כישרונותינו לטובה, נתנהג בענווה ונוכל להנהיג באהבה.

סיכום:
משה רבינו היה המנהיג הגדול ביותר של עמ"י בתולדות ההיסטוריה. משה הוא המנהיג שהוציא את עמ"י ממצרים, עשה את
המכות, נתן את התורה ועשה עוד המוני דברים גדולים וחשובים. במקום להתגאות בכל ההישגים האלה, משה לא נתן לאנשים לשבח אותו, הוא לא משך הרבה תשומת לב והוא לא התגאה בגדלות שלו. הוא לא חיפש תשומת לב והערכה אלא תמיד הבין את האחריות להמשיך לפעול למען עם ישראל. הוא השתמש בגדולה שלו להיות מנהיג מסור בכל דרך שיכל.
ענווה זה לא להשוויץ ולדבר על כמה אני מוצלח וטוב אלא להבין שיש לי אחריות לנצל את הכשרונות שלי לטובה.

מה צריך?
כלי מלא חרוזים
שקית כרטיסים צהוב ותכלת
דף בגודל a5 שכתוב עליו "ענוה"  

נספח:
1. המורה נכנסה לכיתה וביקשה 2 בנות שיודעות לצייר יפה. התלבטתי אם להצביע כי אולי יש עוד בנות שרוצות - ענווה
2. קיבלתי ציון מעולה במבחן בהיסטוריה ואני לא רוצה לספר לחבר שלי שקיבל ציון פחות טוב.. - ענווה
3. המורה ביקשה תלמיד שיודע טוב את החומר בחשבון לשבת להסביר לתלמיד שהחסיר הרבה שיעורים, מיד התנדבתי- ענווה
4. המורה לספורט שואל מי מתאים להשתתף בתחרות האתלטיקה ואמרתי שאני חייב להיבחר - גאווה
5. חילקו תפקידים בקבוצה ואמרתי שאני אעשה את כולם כי אני יותר טוב מכולם- גאווה
6. אמא שלי קנתה לי שמלה ממש יפה ויקרה שאני ממש אוהבת! רציתי לספר בקול בכיתה אבל החלטתי בסוף שלא –ענווה
7. עשיתי חסד גדול עם אדם ברחוב וסיפרתי לכל החברים שלי כדי שידעו שאני אדם טוב –גאווה
8. לאחר קבלת התעודות, עברתי בין כל החברים שלי והראיתי להם את הציונים המעולים שלי. צחקתי על חברה שלי
שקיבלה ציון ממש לא טוב בעברית- גאווה.