שמחה אמיתית

מסר: שהחניכים יבינו מה זה שמחה אמיתית.

פתיחה: *עושים סבב כל חניך אומר 2 דברים מה היה לו טוב השבוע..

מחלקים להם כרטיסיות עם כל מיני דברים לדוג- מצווה, שוקולד אחים, חברות-והחניכים צריכים למיין את זה לפי הסדר. מה הכי שמחה אמיתית ומה זה שימחה רגעית..

*הפעולה: דג מלוח ואז במקום הסיפור בסוף (העומד)צריך לספר בדיחה.

*נותנים נושא, לדוג: "ילדה נאבדת בלונה פארק", "הולדת אח".

*המשחק אני- כל אחד אומר בתורו "אני" בהגייה אחרת והמטרה היא להצחיק ולא לצחוק. מי שצוחק מוסיפים לו מילה. ניתן להגיע למשפטים כמו "אני ברז כישלוני חסר ידית אניטלגנציה ומעוף" וכד'...)



סיפור: היה פעם באיזו עיר אדם מאוד מאוד עשיר.
היו לו באמת חיים טובים הוא היה יוצא לחופשות ועשה כל מה שרצה,אבל הרגיש שחסר לו משהו
הוא שכר לעצמו יועצים ופסיכולוגים שיעזרו לו
אחד אמר לו: "לך למסעדה של השף הכי גדול בעולם האוכל שם זה מה שחסר"
השני אמר: "תקנה את הרכב הכי מהיר ותסע בו זה מה שיעזור לך"

העשיר ניסה את כל מה שאמרו לו,הוא באמת נהנה מהם מאוד אבל אחרי כמה זמן חזרה אותה תחושה של ריקנות.
יום אחד בא אדם זקן ואמר: "אדוני,לי יש תרופה לתחושה שלך,אך אני אצטרך ממך 600 שקל"
העשיר היסס לרגע אך הוא היה חסר אונים,הוא נתן לזקן את הכסף הזקן הודה לו ונעלם.
יום למחרת שוב חזר הזקן וביקש עוד 600 שקל העשיר הביא לו.
וכך זה נמשך כמה ימים.
יום אחד יצא העשיר לטייל ברחובות העיר וראה את שלמה שהיה הקבצן של העיר בבגדים יפים סוחר בשוק.
ברגע שראה שלמה את אותו עשיר התנפל עליו בחיבוקים והודה לו בלי הרף.
העשיר לא הבין ושאל לפשר הדבר
שלמה ענה לו:" מה  אינך זוכר? הייתי עני מרוד אך כבר כמה ימים ששמת ליד הדלת שלי וגם של עוד עניים מעטפות עם כסף
בזכותך אנחנו עכשיו חיים בשמחה!"
העשיר הסתכל סביבו וראה את כל עניי העיר באמת חיים היטב,מיד הבין מה קרה ושמח שמחה גדולה
העשיר קרא לאותו זקן חכם,הודה לו ומינה אותו ליועצו הראשי
ומאז אותו יום העשיר נתן צדקה לכל מי שיכל וכל פעם שאותו עשיר ראה את האנשים שלהם נתן צדקה מיד התמלא שמחה אמיתית ונצחית.

בחיים שלנו יש כמה סוגי שמחה,יש שמחה רגעית של ממתק או משחק(שגם היא טובה) ויש שמחה אמיתית שבאה מתוך מעשה טוב
וממלא את הנשמה.
אם זה בלעזור בבית או לתת צדקה או לשמח באירוע השמחה הזו ממלא לנו ולאחרים את הנשמה.
שנזכה לשמוח שמחה אמיתית

צופר על שמחה- הרב קרליבך
אנשים מסתובבים עצובים מפני שהם לא יודעים מה יעשו בעתיד.
יש לך את הרגע הזה עכשיו.
מה אתה מתכנן לעשות אתו?
ההבדל בין עצבות לשמחה הוא מאוד פשוט.
העצבות תמיד אומרת לך: "אוי וי! מה תעשה בעוד עשר דקות? מה תעשה בעוד עשר שנים?"
אם אתה מלא בשמחה אמיתית במשך דקה אחת, אתה כבר תדע מה לעשות גם בדקה הבאה.
מה השם נותן לך? הוא נותן לך את הדקה הזו. הוא לא נתן לך את מחר.
ברור שאני לא יודע מה לעשות מחר, הרי עוד לא קיבלתי אותו.
העצבות מתעסקת כל הזמן במה שאין לי, ובאמת אין לי עדיין את מחר.
האמת היא שאני תמיד עומד לפני האין, מפני שאני עוד לא קיים בדקה הבאה. אני לא שם עדיין. הזמן לא שם. העולם לא שם.
העולם נמצא כאן... ממש עכשיו!
(מתוך הספר "הרבי מקרן הרחוב - סיפורים מופלאים על ר' שלמה קרליבך")

נ.ב-כמה דברים לקחתי מהאתר ואיחדתי לפעולה אחידה;)