תרום
צור קשר
כלל קבע חוני המעגל: "כך מקובלני, אין מבקשים על רוב טובה". כאשר יותר מדי טוב, אסור לומר "די" אלא ללמוד לקבל את הטוב בכלים גדולים. כאשר יורד הרבה גשמים הרחובות מוצפים, ישנו מחיר כלכלי לשפע הזה, דרכים נחסמות, מכוניות מוצפות, באופן טבעי התחושה היא "הלוואי שייפסק הגשם". על פי דרכו של חוני המעגל עלינו לחשוב כיצד להכין את מאגרי המים, ומערכות הניקוז לכך שהשפע הזה לא ייפסק אלא יוסיף ויביא עמו ברכה רבה.
דוגמאות רבות ישנן לדברים טובים המופיעים בעצמות גדולות כך שבשל עצמתם אנו מבוהלים מהם וחוששים. אולי הדוגמא הטובה ביותר היא גיל הנעורים. הגיל שבו מתעצבת אישיתו של האדם, הגיל שבו תר הנער אחר עצמאותו וזהותו - זהו גיל יקר וחשוב מעין כמוהו ובלעדיו היה נותר כל אד כצל דהוי מגודל של הוריו. ראוי היה כי נתרגש ונשמח מאוד לקראת ימי הנעורים ולא לחינם אנו חוגגים בגילאי שתים - עשרה ושלוש - עשרה את הכניסה לעולם המצוות בפתחה של תקופה יקרה מאין כמוה. ראוי היה שנתברך בקסם הנעורים הנצרך כל כך. ובכל זאת, המנגינות הנשמעות בהקשר לגיל הזה שונות מעט. "כחצים ביד גיבור כן בני הנעורים", הגיל הזה מביא באמתחתו גם חצים שנונים ומכאיבים. חצים של חוצפה וביקורת, חצים של יצר מתפרץ, חצים של גאווה והתרסה, חצים של אלימות בלא הבחנה. אלו חצים מחודדים שלא פעם פוגעים בלבבות אוהבים ודואגים. לעתים אין מדובר בחצים מכווני מטרה מדויקת, אלא בחצים של תימהון ובלבול, ספקנות ותהייה, חצים סתמיים של ריק ושעמום באין תכלית. יש שהריק מוצא לו פורקן בהתנסויות מסקרנות בדמות שתייה חריפה או עישון חומרים מפתחי אשליה ודמיון, ויש שהוא משקיע את המתבגר בים של עצבות ודיכאון. ממש כפי שהורה לנו חוני המעגל בעניינים אחרים כך יש להתייחס לימי הנעורים: "אין מבקשים על רוב טובה", איננו מוכנים בשום אופן לוותר על הטובה הטמונה בנעורים, אלא לבקש דרכים טובות להפנות אליהם חצים של ברכה. כשמשה רבנו מבקש להוציא את ישראל ממצריים הוא מודיע לפרעה בראש ובראשונה כי על נערי ישראל אין בכוונתו לוותר, הם יהיו בראש היוצאים: "בנערינו ובזקנינו נלך". משה רבנו יודע להעריך את כוח הנעורים, את הכנות שבגיל הזה, את האידיאליסטיות, את כוח ההתחדשות. הוא יודע שעל מנ לצאת מעבדות לחירות צריך נוער מלא עשייה וחיוניות...
(מתוך המאמר "לבני עקיבא באהבה", הרב ליאור אנגלמן, אתר ישיבת עטרת כהנים)
