תרום
צור קשר
אלה תולדות חיי
בחדר קטן, אפור כתלים,
יושב איש זקן וסב.
יושב איש זקן, יושב וחושב,
ועושה את חשבון חייו.
חושב: עוד מעט ויבוא הקץ,
מה ידעו הנכדים אודותיי?
נוטל גליון ורושם בראשו:
“אלה תולדות חיי”.
במה אתחיל? כמובן, בילדות…
אך היתה לי ילדות רגילה:
דודות ומכות, שריטות, דמעות,
ילדונת שגרנו מולה,
ואבא טרוד ואם עצבנית,
אחות שצועקת עלי.
אה… מה יש לכתוב על ילדות שכזאת?
אתחיל מימי נעורי!
ימי נעורי… מה יש לכתוב?
בחינות, ציונים, שיעורים,
כל בוקר לקום ולרוץ לכתה.
פצעי הבגרות הדוקרים,
לבטי אהבה ראשונה ומרה
הפחדים שהעיקו עלי…
מה יש לכתוב? נעורים רגילים.
אתחיל מימי נשואיי.
ימי נשואי… ירח דבש שנגמר
והפך לימים של שגרה,
דירה, הלוואה, מכונית, הלוואה,
מריבות עד לב התקרה,
תינוקת שניה, שעות נוספות,
ולבן- בר מצווה, חתונה.
מה יש לכתוב על אותן השנים?
אתחיל מתקופת הזקנה.
מתי זה החלה תקופת הזקנה?
כשהודיעו: אתה מפוטר…!
והבן והבת חיפשו בית אבות
והבנת – אתה מיותר…?
או, הפחד הזה בלילות בלי שינה?
שאולי לא תראה עוד אור,
כמו שכנך מימין, וכמו אותה הזקנה,
שלוויתי אתמול אל הבור…?
בחדר קטן ואפור כתלים
יושב איש זקן וסב.
זוכר חלומות אידיאלים גדולים,
שאותם לא הגשים מימיו…
עם בוקר מצאו אותו בחדרו
גחון לשולחן, כמו חי…
דף ריק לפניו, למעלה כתוב:
“אלה תולדות חיי”.
