דבר תורה לפרשת ויגש

"וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-אָבִי הֵנָּה" (בראשית מה, יג)יוֹסֵף הַצַּדִּיק בִּקֵּשׁ מֵהָאַחִים שֶׁיִּזְדָּרְזוּ וִימַהֲרוּ לְהָבִיא אֶת יַעֲקֹב.הַמִּדָּה הַזֹּאת, שֶׁל הַזְּרִיזוּת וְנִצּוּל הַזְּמַן, הִיא מִדָּה שֶׁשַּׁיֶּכֶת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. הַגּוֹיִים, אוֹ אֲפִלּוּ יְהוּדִים שֶׁלְּצַעֲרֵנוּ אֵינָם שׁוֹמְרִים תּוֹרָה וּמִצְווֹת, מְבַזְבְּזִים שָׁעוֹת וְיָמִים עַל שְׁטֻיּוֹת וַהֲבָלִים.מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁהִתְוַכְּחוּ בֵּינֵיהֶם."אֲנִי עָשִׁיר יוֹתֵר מִמְּךָ", אָמַר הָאֶחָד."לֹא נָכוֹן, אֲנִי עָשִׁיר יוֹתֵר", הִתְעַקֵּשׁ הַשֵּׁנִי.כָּךְ רָבוּ שְׁנֵי הָעֲשִׁירִים בֵּינֵיהֶם. כָּל אֶחָד נִסָּה לְשַׁכְנֵעַ אֶת הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא עָשִׁיר יוֹתֵר מִמֶּנּוּ."אַתָּה יוֹדֵעַ מָה?" הִצִּיעַ הֶעָשִׁיר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי. "הָבָה וְנַעֲרֹךְ נִסָּיוֹן, שֶׁיּוֹכִיחַ מִי יוֹתֵר עָשִׁיר בֶּאֱמֶת".הִתְפַּלֵּא הֶעָשִׁיר הַשֵּׁנִי: "אֵיזֶה נִסָּיוֹן יָכוֹל לְהַרְאוֹת אֶת זֶה?"אָמַר הָרִאשׁוֹן: "נֵלֵךְ לִשְׂפַת הַיָּם, וְכָל אֶחָד יִזְרֹק לַיָּם אֶת הַכֶּסֶף שֶׁלּוֹ, מַטְבֵּעַ אַחַר מַטְבֵּעַ. מִי שֶׁיַּפְסִיק לִזְרֹק רִאשׁוֹן – סִימָן שֶׁחֲבָל לוֹ עַל הַכֶּסֶף, כִּי אֵין לוֹ מַסְפִּיק, וְאִם כֵּן הַשֵּׁנִי הוּא יוֹתֵר עָשִׁיר".בַּעַל הָרַעְיוֹן הָיָה אָדָם רַמַּאי. לִפְנֵי שֶׁעָרְכוּ אֶת הַנִּסָּיוֹן הוּא הֵכִין הַרְבֵּה מַטְבְּעוֹת מְזֻיָּפִים, לֹא אֲמִתִּיִּים.הִתְחִילוּ שְׁנֵיהֶם לִזְרֹק לַיָּם מַטְבֵּעַ אַחֲרֵי מַטְבֵּעַ. הָרִאשׁוֹן זָרַק וְזָרַק בְּלִי כָּל צַעַר, כִּי הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁלּוֹ הֲרֵי לֹא הָיוּ אֲמִתִּיִּים, וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי – הִפְסִיק לִזְרֹק אַחֲרֵי זְמַן קָצָר, כִּי הָיוּ אֵלּוּ מַטְבְּעוֹת אֲמִתִּיִּים, וְהָיָה לוֹ חֲבָל עַל הַכֶּסֶף.אֲבָל הָאֱמֶת הָיְתָה, שֶׁהוּא הָיָה הֶעָשִׁיר הָאֲמִתִּי...מַסְבִּיר הַ"בֶּן אִישׁ חַי": אֵצֶל הַיְהוּדִים – הַזְּמַן הוּא כְּמוֹ כֶּסֶף אֲמִתִּי וְיָקָר. אַף פַּעַם אֵין לָהֶם זְמַן מְיֻתָּר שֶׁאֵין מַה לַּעֲשׂוֹת בּוֹ. כָּל דַּקָּה אֶפְשָׁר לְהַקְדִּישׁ לְלִמּוּד תּוֹרָה, לַאֲמִירַת תְּהִלִּים וּתְחִנּוֹת וּלְעוֹד דְּבָרִים חֲשׁוּבִים.הַגּוֹיִים, לְעֻמַּת-זֹאת, כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם יְמֵי חֹפֶשׁ, הֵם זוֹרְקִים אֶת הַזְּמַן וּמְבַזְבְּזִים אוֹתוֹ בְּבִלּוּיִים שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם עֵרֶךְ, כִּי הַזְּמַן הוּא דָּבָר זוֹל בִּשְׁבִילָם.אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הֵם הָעֲשִׁירִים הָאֲמִתִּיִּים. יֵשׁ לָהֶם בַּיָּדַיִם אוֹצָרוֹת יְקָרִים: כָּל דַּקָּה הִיא אוֹצָר שֶׁאֶפְשָׁר לְהַסְפִּיק לְקַיֵּם בּוֹ עוֹד מִצְוָה, לוֹמַר עוֹד תְּהִלִּים, לְהִתְפַּלֵּל וְלִלְמֹד וּלְהַרְוִיחַ אוֹצָרוֹת שֶׁל נֶצַח.