קטעים ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
מגבורת הנופלים אנחנו מיישרים מבט אל תקומת ישראל.
מכוחם.
מכתביו של רס"ן שי שמריז הי"ד
על היחס אל יום הזיכרון
~~~~~~~~~
לא אוכלי מוות אנחנו, מוות מעולם לא היה הטעם שלנו -אנחנו אוכלי חיים, תאבי חיים,קיבלנו תורת חיים.אלפיים שנה חיינו ליד החיים, חיינו בערך, חיינו כפי שאהבו אותנו - בזויים וכנועים, נרדפים ומגורשים.עד שחזרנו לחיות בארץ החיים, ועדיין נאבקים על החיים בה מול שונאי חיים.ובשביל לחיות בה, לפעמים אנחנו נאלצים גם למות עליה, בניגוד לרצוננו. לא מאהבת המוות חלילה, מתשוקה לחיים.זוכרים את כל מי שהקריב למעננו, יודעים שנשמתו צרורה בצרור החיים ובצרור חיינו.
(הרב ליאור אנגלמן)
~~~~~~~~~
אם יש יום אחד בשנה שבו אסור להוריד את הדגל לחצי התורן - זה יום הזיכרוןיום אחד בשנה, צריך להניף את הדגל הכי גבוה שאפשר,יום אחד בשנה צריך לזקוף את הגב, למתוח את הצוואר, להרים את הסנטר,יום אחד בשנה, נרים את המבט אל הדגל,יום אחד בשנה מותר לנו להיות גאים,להיות גאים בבנינו ובבנותינולהיות גאים בבני העם הזהלהיות גאים בבני הארץ הזו(לגבי ההחלטה על הורדת הדגל אין לנו הרבה השפעה, אבל זקיפות הגב והרמת המבט זה לגמרי שלנו)
(אבידן בית יעקב, אביו של רועי בית יעקב הי"ד)
~~~~~~~~
ביום הזיכרון אנחנו מתייחדים עם זכרם של בנינו
בכך מתגלה מידתו של עם ישראל שאינו שוכח את בניו
אלא נוצר את זיכרונם בליבו ומכיר להם טובה
על שנתנו את היקר להם מכול למען העם והמולדת
(הרב דרוקמן בחיל וברוח, עמוד 167)
~~~~~~
ובהינתן האות, בהישמע הצפירה, נעשים כל ישראל, נשמותיהם ושורשי נשמותיהם מחוברים ומדובקים יחד ממש, מן העולם ועד העולם במחיצת עליון שאין כל בריה יכולה לעמוד בה.
שתי דקות אלו עושות אותנו מרוכזים ומחוברים כאחד, בדבוקה אחת הנדבקת מן העולם ועד העולם.
האם אנו מסוגלים לשער מה באמת נעשה איתנו בדקות אלו?!
אמנם בנוראות הנסיבות, אבל זו הזכות היותר גדולה והשגב היותר עליון, בהיות כל ישראל מכונסים יחד, כאיש אחד בלב אחד, בדביקות של מחשבה, לב ונפש, עם אלו אשר נשפך דמם על מזבח שיבת ציון ובנינה.
(הרב עודד וולנסקי, כי עין בעין יראו, עמוד מט)
הרב הוא אב וסב שכול.
~~~~~~
"יום הזכרון - המטרה זה לא לבכות על מה שקרה ואיך שהיו אנשים גיבורים, אלא זה להבין שלכל אחד מאיתנו יש את היכולת והכוח לעשות מה שהם עשו, והם מעוררים אותנו לראות כמה כוח יש בנו".
(יוסף מלאכי גדליה הי"ד)
~~~~~~~
"דקה אחת, דקה דומיה נאלמתי דום. עיניי עצומות, ולבי פועם, מחשבותיי רצות, בין תמונות וסיפורים. על אותם גיבורים שמסרו נפשם למען עם ישראל בארצו. אותם לוחמים צעירים ומבוגרים, עם משפחות וילדים, מסרו את היקר מכל, את החיים. מאה אלף ליטרים של דם זב על ארצנו במערכות ישראל נקודה בגבורה שלא תעלה בדעת, לחמו כנגד כל סיכוי, להקים מדינה, בכיבוש הארץ, ובהגנה על המולדת המדהימה. דור הולך ודור בא, אך את הגבורה שהייתה, לאותם אלו שמסרו הכל למען העם, את הגבורה הזאת צריכים ומחויבים אנו לזכור. אין זה עוד סתם ארץ, זוהי ארצנו הנפלאה. מחויבים אנו ומתחייב אני להיות כולי למענה בכל צורה שהיא. גיבורים יקרים, אתם מתווים עבורנו, עבורי את הדרך קדימה. אתם עם תורן הדגל שלמענו אנו חיים. נמשיך את דרכם נלך בכל חיינו. נלך בה בגאון, בדרך שסללתם. אני, מתוך הרגשת מחויבות ושליחות, וחייב להיות מסור כל חיי, לביטחון המולדת והעם. אין לנו דגל ספייר, אין לנו ארץ אחרת.
(מתוך מחברתו של עברי דיקשטיין הי"ד, ערב יום הזיכרון, שהיה בכיתה ט')
~~~~~~~
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה נקבע בסמיכות ליום העצמאות בצורה די מובהקת.
לא כל חג בעם ישראל סמוך לקושי, אבל יש לנו דוגמתו בפורים. שם רגע לפני שמחה פורצת גבולות יש צום. ישנה זעקה פנימית לזכור את הגזירה, את המוכנות להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים.
וכן, אנחנו צמים רגע לפני שמחה פורצת גבולות.
כדי לומר לעצמנו שכדי לשמוח באמת צריך לנקות את כל הרעלים שנמצאים בנינו.
במשך השנה כולה אנחנו עסוקים במירוץ החיים, במריבות הקטנות של השכנים, החיים מסביב מושכים להביט על הכל בצורה כל כך קטנה.
והנה בא יום הזיכרון להעיר את הכלליות שנרדמת בנו, להעיר את מחויבותו להגן על עצמנו, להגן על האחדות שמתכסה במשך השנה באבק דיבורים רעים ונוראיים.
באים לוחמים אמיתים ומנערים את אבק השנאה ודורשים מאיתנו בעינים יוקדות - להיות מאוחדים, להבין מה משימתנו כאן בארצנו. וברגעים המוזוככים האלה נגלים לעינו משמעות חזרתנו לארץ ישראל. משמעות הקמת המדינה. באים נרצחים קטנים וגדולים, כולם כולם נרצחו בשל היותם חלק משיבת ציון וירושלים, כל אלה שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתם קוראים לנו להתרומם מעבר למהומת החיים, מעבר למריבות ושנאת החינם ולהתמלא באהבת אחים. למשך עשרים וארבע שעות אנחנו מתנתקים מכל הרעלים ונזכרים מה התפקיד והייעוד שלנו כעם, כמדינה.
לזכרם.
(הרב אלחנן שטיגליץ)
~~~~~~~
אנחנו לא זוכרים אותם "בשבילם"
הקדושים שנפלו על קידוש שמו נמצאים גבוה מעל גבוה, בעולם האצילות. אנחנו בשום אופן לא זוכרים אותם רק כדי שהם "לא יישכחו" - זו הסתכלות מצמצמת.
אנחנו זוכרים אותם בשבילנו.
כדי שאנחנו לא נשכח מי הם, ובעיקר - מי אנחנו. הם מראים לנו מה השורש של הנשמה שלנו ומהו כלל ישראל. עליהם נאמר: "הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם". אצלם כבר אין מחיצות בין יהודי ליהודי, דורות של עבר ועתיד נמצאים שם יחד.
(הרב ברוך סליי)
מכוחם.
מכתביו של רס"ן שי שמריז הי"ד
על היחס אל יום הזיכרון
~~~~~~~~~
לא אוכלי מוות אנחנו, מוות מעולם לא היה הטעם שלנו -אנחנו אוכלי חיים, תאבי חיים,קיבלנו תורת חיים.אלפיים שנה חיינו ליד החיים, חיינו בערך, חיינו כפי שאהבו אותנו - בזויים וכנועים, נרדפים ומגורשים.עד שחזרנו לחיות בארץ החיים, ועדיין נאבקים על החיים בה מול שונאי חיים.ובשביל לחיות בה, לפעמים אנחנו נאלצים גם למות עליה, בניגוד לרצוננו. לא מאהבת המוות חלילה, מתשוקה לחיים.זוכרים את כל מי שהקריב למעננו, יודעים שנשמתו צרורה בצרור החיים ובצרור חיינו.
(הרב ליאור אנגלמן)
~~~~~~~~~
אם יש יום אחד בשנה שבו אסור להוריד את הדגל לחצי התורן - זה יום הזיכרוןיום אחד בשנה, צריך להניף את הדגל הכי גבוה שאפשר,יום אחד בשנה צריך לזקוף את הגב, למתוח את הצוואר, להרים את הסנטר,יום אחד בשנה, נרים את המבט אל הדגל,יום אחד בשנה מותר לנו להיות גאים,להיות גאים בבנינו ובבנותינולהיות גאים בבני העם הזהלהיות גאים בבני הארץ הזו(לגבי ההחלטה על הורדת הדגל אין לנו הרבה השפעה, אבל זקיפות הגב והרמת המבט זה לגמרי שלנו)
(אבידן בית יעקב, אביו של רועי בית יעקב הי"ד)
~~~~~~~~
ביום הזיכרון אנחנו מתייחדים עם זכרם של בנינו
בכך מתגלה מידתו של עם ישראל שאינו שוכח את בניו
אלא נוצר את זיכרונם בליבו ומכיר להם טובה
על שנתנו את היקר להם מכול למען העם והמולדת
(הרב דרוקמן בחיל וברוח, עמוד 167)
~~~~~~
ובהינתן האות, בהישמע הצפירה, נעשים כל ישראל, נשמותיהם ושורשי נשמותיהם מחוברים ומדובקים יחד ממש, מן העולם ועד העולם במחיצת עליון שאין כל בריה יכולה לעמוד בה.
שתי דקות אלו עושות אותנו מרוכזים ומחוברים כאחד, בדבוקה אחת הנדבקת מן העולם ועד העולם.
האם אנו מסוגלים לשער מה באמת נעשה איתנו בדקות אלו?!
אמנם בנוראות הנסיבות, אבל זו הזכות היותר גדולה והשגב היותר עליון, בהיות כל ישראל מכונסים יחד, כאיש אחד בלב אחד, בדביקות של מחשבה, לב ונפש, עם אלו אשר נשפך דמם על מזבח שיבת ציון ובנינה.
(הרב עודד וולנסקי, כי עין בעין יראו, עמוד מט)
הרב הוא אב וסב שכול.
~~~~~~
"יום הזכרון - המטרה זה לא לבכות על מה שקרה ואיך שהיו אנשים גיבורים, אלא זה להבין שלכל אחד מאיתנו יש את היכולת והכוח לעשות מה שהם עשו, והם מעוררים אותנו לראות כמה כוח יש בנו".
(יוסף מלאכי גדליה הי"ד)
~~~~~~~
"דקה אחת, דקה דומיה נאלמתי דום. עיניי עצומות, ולבי פועם, מחשבותיי רצות, בין תמונות וסיפורים. על אותם גיבורים שמסרו נפשם למען עם ישראל בארצו. אותם לוחמים צעירים ומבוגרים, עם משפחות וילדים, מסרו את היקר מכל, את החיים. מאה אלף ליטרים של דם זב על ארצנו במערכות ישראל נקודה בגבורה שלא תעלה בדעת, לחמו כנגד כל סיכוי, להקים מדינה, בכיבוש הארץ, ובהגנה על המולדת המדהימה. דור הולך ודור בא, אך את הגבורה שהייתה, לאותם אלו שמסרו הכל למען העם, את הגבורה הזאת צריכים ומחויבים אנו לזכור. אין זה עוד סתם ארץ, זוהי ארצנו הנפלאה. מחויבים אנו ומתחייב אני להיות כולי למענה בכל צורה שהיא. גיבורים יקרים, אתם מתווים עבורנו, עבורי את הדרך קדימה. אתם עם תורן הדגל שלמענו אנו חיים. נמשיך את דרכם נלך בכל חיינו. נלך בה בגאון, בדרך שסללתם. אני, מתוך הרגשת מחויבות ושליחות, וחייב להיות מסור כל חיי, לביטחון המולדת והעם. אין לנו דגל ספייר, אין לנו ארץ אחרת.
(מתוך מחברתו של עברי דיקשטיין הי"ד, ערב יום הזיכרון, שהיה בכיתה ט')
~~~~~~~
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה נקבע בסמיכות ליום העצמאות בצורה די מובהקת.
לא כל חג בעם ישראל סמוך לקושי, אבל יש לנו דוגמתו בפורים. שם רגע לפני שמחה פורצת גבולות יש צום. ישנה זעקה פנימית לזכור את הגזירה, את המוכנות להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים.
וכן, אנחנו צמים רגע לפני שמחה פורצת גבולות.
כדי לומר לעצמנו שכדי לשמוח באמת צריך לנקות את כל הרעלים שנמצאים בנינו.
במשך השנה כולה אנחנו עסוקים במירוץ החיים, במריבות הקטנות של השכנים, החיים מסביב מושכים להביט על הכל בצורה כל כך קטנה.
והנה בא יום הזיכרון להעיר את הכלליות שנרדמת בנו, להעיר את מחויבותו להגן על עצמנו, להגן על האחדות שמתכסה במשך השנה באבק דיבורים רעים ונוראיים.
באים לוחמים אמיתים ומנערים את אבק השנאה ודורשים מאיתנו בעינים יוקדות - להיות מאוחדים, להבין מה משימתנו כאן בארצנו. וברגעים המוזוככים האלה נגלים לעינו משמעות חזרתנו לארץ ישראל. משמעות הקמת המדינה. באים נרצחים קטנים וגדולים, כולם כולם נרצחו בשל היותם חלק משיבת ציון וירושלים, כל אלה שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתם קוראים לנו להתרומם מעבר למהומת החיים, מעבר למריבות ושנאת החינם ולהתמלא באהבת אחים. למשך עשרים וארבע שעות אנחנו מתנתקים מכל הרעלים ונזכרים מה התפקיד והייעוד שלנו כעם, כמדינה.
לזכרם.
(הרב אלחנן שטיגליץ)
~~~~~~~
אנחנו לא זוכרים אותם "בשבילם"
הקדושים שנפלו על קידוש שמו נמצאים גבוה מעל גבוה, בעולם האצילות. אנחנו בשום אופן לא זוכרים אותם רק כדי שהם "לא יישכחו" - זו הסתכלות מצמצמת.
אנחנו זוכרים אותם בשבילנו.
כדי שאנחנו לא נשכח מי הם, ובעיקר - מי אנחנו. הם מראים לנו מה השורש של הנשמה שלנו ומהו כלל ישראל. עליהם נאמר: "הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם". אצלם כבר אין מחיצות בין יהודי ליהודי, דורות של עבר ועתיד נמצאים שם יחד.
(הרב ברוך סליי)
תגובות