תרום
צור קשר
בערב יום העצמאות, ימנו בנימין זלקה ז"ל, בן 21, עבד במשמרת בפיצרייה. במהלך העבודה, הוא ביקש מנערים להפסיק לרסס ספריי שלג בתוך המקום. זו הייתה בקשה פשוטה, אבל על פי החשד, היא הובילה לאלימות קשה. החבורה של הנערים, מתוך לחץ חברתי, לא קיבלה את הבקשה והמצב הידרדר לרצח.
מה שהתרחש כאן הוא לא רק סכסוך רגעי, אלא ביטוי של מה שנקרא "קוד הכבוד" – קוד חברתי שמניע חלק מבני הנוער. זהו קוד שבו הכבוד נמדד ביכולת לא לוותר, לא להראות חולשה, ולענות לאתגר מיד. אבל חשוב להבין שהכבוד האמיתי הוא לא מה שאנחנו אומרים רק כדי לא להיראות חלשים. הכבוד האמיתי הוא לדעת לעצור, להישאר מכבד, גם כשקשה.
מה אתן הייתן עושות אם הייתן במקום של ימנו? איך הייתן מגיבות?
ואם חברה הייתה מעירה לכן משהו ליד כל החברות — איך הייתן מרגישות?
האם הייתן רוצות להחזיר לה? איך הייתן מתנהגות?
מה זה כבוד?
לפעמים אנשים חושבים שכבוד זה לא לוותר, לא לשתוק, לא לצאת חלש.כאילו אם מישהו פגע בי — אני חייבת להחזיר. אבל זה לא באמת כבוד.
מה זה כבוד אמיתי?
כבוד אמיתי זה לדעת לעצור גם כשכועסים.לא לפגוע באחרים.להישאר רגועים גם כשקשה.לבחור בטוב ולא באלימות.
זה לא חולשה — זה כוח.
אנשים חושבים שלוותר ולהתנהג בכבוד זה להראות חולשה, כי אם מישהו אמר לי משהו ופגע בי — אני רוצה להחזיר לו.
אבל לא, מתוך כבוד — לא מחזירים. משתלטים על הרגש ועל הרצון להגיב, ובוחרים לא לפגוע. וזה בדיוק הכוח.
◇חיבור לחיים שלהן
גם אתן פה בסניף יכולות לפגוש מצבים כאלה. אם חברה אומרת לכן משהו שמכאיב — לא מחזירים.
מתוך כבוד — לפעמים פשוט שותקים.
אפשר לחשוב בלב מה שרוצים, אבל לא להוציא החוצה מילים פוגעות.
להחזיר ולפגוע — זה לא כבוד, זה ההפך.
◇ חזרה לסיפור
זה בדיוק מה שקרה שם — הנערים לא עצרו, הם לא שתקו, לא נרגעו והודו בטעות שלהם , אלא בחרו להגיב באלימות. והם לא הגיבורים של הסיפור. להפך — הם יצאו הכי חלשים.
גם אם יש להם כוח פיזי — הם לא חזקים באמת.
מי שחזק באמת זה מי שמצליח לעצור את עצמו.
יש רגעים שיש לנו רצון להגיב, לענות, להחזיר.אבל מי שמצליח לעצור — הוא הכי חזק. זה הכוח האמיתי.זה להיות גיבורה.
❓ שאלות לדיון
האם שני הצדדים בסיפור נהגו בכבוד?
מי כן נהג בכבוד?
מי לא?
הצד שלא נהג בכבוד — מה הוא עשה שלא היה מכבד? מה היה אפשר לשנות בהתנהגות שלו כדי שהסיפור ייגמר אחרת?
אם שני הצדדים היו נוהגים בכבוד —האם הסיפור היה נגמר ככה?
ברור שלא. אם הנערים היו עוצרים, נרגעים, ואפילו מודים בטעות —הכול היה נמנע. לפעמים יש גאווה, קשה להודות שטעינו —אבל דווקא שם נמצא הכוח האמיתי.
סיכום
כבוד זה לא להוכיח לכולם שאני חזקה או צודקת. כבוד זה לבחור בטוב גם כשקשה, לדעת מתי לשתוק, לא להיגרר למריבות. כי כשמחזירים — זה לא נגמר, זה נהיה מעגל שלא עוצר. אבל מי שבוחרת לעצור — שוברת את זה.
כולנו, גם אני וגם אתן — יש לנו מקום להשתפר בזה. אם ניקח את זה ללב, זה ישפר את האווירה בסניף, בבית ספר, בבית — בכל מקום.
כבוד באמת משנה חיים.תראו איך חוסר כבוד אחד — הפך סיטואציה פשוטה למשהו נורא. ואיך כבוד — היה יכול למנוע הכול.
מי ששומרת על עצמה ולא פוגעת באחרים —היא ברמה אחרת לגמרי. גם אם לא ענית — זה לא כי אין לך מה להגיד, זה כי בחרת להיות מעל זה ולהתגבר על הניסיון והקושי. וזה הכבוד האמיתי
שבת שלום!!!
