"בכל פעם שהעולם אינו ממלא אחר צפיותנו, אנו מגלים מחדש את מוגבלותנו. כביכול, העולם איננו מוכן לאשר את קיומנו. הילד שבנו החי בתחושה שללא האישור היצוני אין לו קיום, מגיב בכעס ו'ברוגז' על העולם. אנו עושים זאת כי מקננת בנו אשליה שהלחץ יפעל, ושהעולם ישמע לפקודתנו.לאט לאט מתברר לנו שהעולם לא רוקד לפי החליל שלנו, והא אנו סר לפקודותנו. באפשרותינו לבחור בדרך התמודדות מדומה- דרך של עצבות, יאוש והתנתקות מהעולם שלא סר למשמעתנו. לעומת זאת יש דרך של סבלנות ואמונה."(מתוך הספר "בצל ידך")

"מה אנו מה חיינו, העיקר הוא המפעל בו אנו חיים. נכה באויב בכל מקום שנשיגנו, נפריע לו לממש את זממו. תשובתנו נחושה- נצח ירושלים." (רב סרן משה (מוש) זילברשמידט)

צ'ופר לתחילת כל דבר:) "כשאנו עוברים מפרק לפרק בפרקי הזמן כמו גם משנה לשנה, אנו חשים בקירבנו פנימה תופעה של חידוש, הלך חלק מהחיים שלנו ונעשה עבר מסויים והננו מתעתדים לקבל חלק חדש של חיים בתור עתיד". (הראי"ה קוק)

"אל יכניעך הייאוש, ואל תנצחך המצוקה. לפי גודל האידיאל- מידת הסבל. סבול ולחם, סבול ונצח!" (הרב נריה)

"...המסר המסכם של הסיפורים הללו, המורשת החשובה ביותר שאני יכול להשאיר לנכדי האהובים, הם: אף פעם אל תפסיקו לחלום. חלמו בהקיץ, לא רק בשנתכם. ודאגו שלחלומכם תתלווה תכנית פעולה שתאפשר את הגשמתו. חשוב מכל, קשרו את חלומתכם בחלומו של ישראל - סבא, בחלומה של כנסת ישראל. עגנו אותו בהיסטוריה של עמנו הנצחי.  יהי חלומכם סולם בין שמיים לארץ, גשר בין רוח וחומר, חלום המקדש את כל צדדיו של העולם הגשמי שאנו חיים בו. קשרו את חלומכם לחלומו של אלוהים, לחלומו הטוב על בני האדם. הושיטו יד לתקן את העולם הזה, לעשותו לעולם

 צ'ופרים למסעות: # לאוטובוס- אני מביא את נייר 'בלונים'  (פצפצים) - שאמור לשמור על דברים שבירים כשעוברים בית-, וכותב עליו שלא תשתעממו לי בדרך... # לאוטובוס- מביאים חבילת קלפים לכל אחד וכותבים - שלא תשעממו בדרך (ואם משקיעים אז מוציאים את הקלף "עשר" וכותבים "אתם עשר..!" # לאוטובוס- סוף סוף באיחור של שעה האוטובוס זז לקראת חוויה וכבר מהרגע הראשון נראה שהטיול יהיה "שגעון" כי: קמת לרגע ומישהו תפס לך ת'מקום, באוטובוס נורא צפוף ובקושי אפשר לנשום, התיק עם הממתקים רחוק, ואוכל אין(?)

"יש מעשים גדולים ועושים אותם אנשים גדולים בשעות גדולות והכל יודעים עליהם. ויש מעשים שנראים קטנים ועושים אותם בשעות קטנות של ימים פשוטים. אבל, באמת הם המעשים הגדולים והם מעידים מהו האדם" (הרב סבתו)

"שפע הוא מצב שכלי עובר על גדותיו. רצונך בהשפעה - דאג שכליך יהיו שלמים ומלאים. כשאורות נפשך יעברו על גדותיה - יושפעו גם אחרים ממך"  (הרב משה צבי נריה)

"כל אדם יש לו את המסלול שלו שעל ידו הוא בא לאשרו, לתכלית הווייתו, שבו הוא מתדבק ליוצרו, ולא יוכל לבא למגמת חפצו במסלול אחר אף על פי שהוא מסלול ישר בעיני אחרים על כן צריך כל אדם להיות מוקיר מאוד את מסלולו המיוחד" (הרב קוק)

"שם הרחק, באור השמש, נמצאו שאיפותי הרמות ביותר. ייתכן שלא אגיע אליהן, אבל אני יכולה להרשים את מבטי ולראות את יופיים, להאמין בהן ולנסות ללכת בעקבותיהן". -לואיזה מיי אלקוט-

"אם היו שואלים אותי מהו ה'אני מאמין' שלי הייתי אומר: אני מאמין בגדלותו של האדם. בא-לוקים- בני אדם רבנים מאמינים. זה אינו דבר נדיר. אבל בגדלות האדם לא כולם מאמינים. אני מאמין. לכן החטא הכי גדול הוא לא החטאים שלנו. החטא הכי גדול הוא שאנחנו לא מאמינים ביכולת לתקן. אם נצא מיום הכיפורים רק בחיזוק האמונה בכוח הבחירה שלנו - כבר היה כדאי כל היום הקדוש הזה" (הר' שלמה וולבה)

"בצירוף הלשוני "שנה חדשה" יש מעין סתירה פנימית. "שנה"- פירושה דבר החוזר ונשנה שוב ושוב. "חדשה"- משמעה שינוי, יציאה מאותו מחזור של חזרה. כל השנים הם בעצם חזרה על המבנה היסודי של שנה. שוב סתיו, חורף, אביב, קיץ, שוב אותם ימים קצרים וארוכים, גשמים ויובש, קור וחום וכל זה חוזר ונשנה שנה אחרי שנה. הבדלים זעירים קיימים תמיד בין שנה לשנה, אך הלוא תמיד מצפים למשהו באמת חדש, אחר..." (אור פני מלך/הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ)

תלמידי הרב נריה מספרים כי בכפר הרא"ה היה עץ גדול שכאשר היו עלים נושרים הייתה סביבתו מתלכלכת מהעלים הרבים. בכל פעם שהרב היה עובר על ידי העץ, היה מתכופף ומרים עלה אחד. כששאלו את הרב בתמיהה- מה זה עוזר שבכל פעם הרב מרים עלה אחד? הרי אין סיכוי שהכל יתנקה, בכל יום העץ משיר עלים חדשים?.. ענה הרב: עלה אחד ועוד עלה מצטרפים להרבה עלים..

"אז מה האג'נדה שלנו? מה אנחנו רוצים מעצמנו? להתקיים? סורי, לא מספיק. אפילו נמלים רוצות יותר. הן עובדות בשביל הקהילה, מוכנות למות בשביל המלכה, יש להן תכנית מאורגנת למען הדורות הבאים... לא יכול להיות שלחברה הישראלית יהיו פחות שאיפות מאשר לחיה שגדולה שלושה מילמטרים" (יאיר לפיד מעריב 22.10)

"ודבק לבנו במצוותיך"- תפילה זו שיהודי מתפלל, כוונתה היא: שהמצווה שאני מקיים, תהיינה חקוקות ודבוקות בליבי, שהן תהיינה חלק מיישותי, שתהיינה ספוגות בי ושלא אפקד מהן לעולם. על ידי כך, האהבה שיש לי אליך, הבורא, לא תהא עוד אהבה בת חלוף" (הרב אורי מסטרליסק)

פעם ישבו שני איכרים פולנים ליד השולחן במסבאה, שיכורים לגמרי. והנה שואל האחד את השני – “איוון אתה אוהב אותי?”, עונה לו איוון: “ודאי שאני אוהב אותך איגור! איזו שאלה.הרי אנחנו עובדים יחד כל כך הרבה זמן.” עונה לו איוון: “אם אתה אוהב אותי איך זה שאתה לא יודע מה מציק לי?”  וכך למדתי מהי אהבה אמיתית. (רבי משה לייב מסאסוב)

"לפעמים יש יהלום שקשה למצוא את הזווית המתאימה שיכולים משם ללטש. אבל אם יד אומן מטפלת בו, מצליח למצוא את הנקודה המבוקשת ומתחיל ללטשו עד שמוציא מתחת ידו יהלום לנוי ולתפארת".  (נתיבות שלום)

"לעולם יהיו לאדם שני פתקים בכיסיו. באחד - בשבילי נברא העולם, ובשני - ואנכי עפר ואפר" (רבי שמחה בונים מפשיסחא)

הערב, ערב פסח, אנחנו עושים בדיקת חמץ. אחרי כל הנקיונות וההשקעה, עוברים עם נר ובודקים בכל מקום בבית, גם באוטו, בחצר, בהכל הכל בודקים אם נשאר חמץ ואוספים אותו בשביל לשרוף אותו מחר.  בסוף הבדיקת חמץ אנחנו אומרים את המשפט הבא- *"כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִּרְשׁוּתִי, דְלָא חֲמִתֵּיהּ (או: דְּלָא חַזִיתֵיה) וּדְלָא בִיעַרְתֵּיהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא"* התרגום של זה בעברית-  *כל חמץ ושאור שישנו ברשותי, שלא ראיתיו ושלא ביערתיו, ייבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ* בסוף הבדיקה

היסוד הראשון לקבלת עול מלכות שמים מלאה הוא- חירות! "אנוכי ה' א-לוקיך אשר הוצאתיך מבית עבדים". צריך האדם להיות חופשי מעולו של אדם אחר, חופשי מיצרו, מנתון כולו ביד עצמו ומוכן להימסר לשיעבוד האלוקי. זו החירות העליונה ביותר! (הרב נריה זצ"ל)

" ..לכן זה טוב שיש לנו ימים טובים, מפני שהם נותנים לנו איזושהי נקודה של שינוי ושל עלייה.אבל זה יותר טוב שיש לנו תקופה, כמו עכשיו, שהיא זמן שטוח פחות או יותר, מפני שהזמן הזה הוא בעצם הזמן של המבחן; המבחן האם בן אדם עשה משהו בתוך המציאות בעצמו, או שכל מה שקורה בא מבחוץ?אפשר לנסות להכניס בן אדם לאווירה של התלהבות והתרוממות, אבל זה לא מחזיק, לא לעצמו, ובוודאי שלא למשך הרבה זמן" (הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ)

מה קורה בחנוכה? בחנוכה הקב"ה פותח שערי שמיים! הוא מראה לנו את האור הגנוז בכל דבר. ופתאום אני קולט שבמשך כל חיי, בכל יום שעשיתי קצת יותר טוב מהיום שעבר,  הדלקתי אור גדול בשמיים. שיניתי את ההיסטוריה של עמ"י. רק שבשעת מעשה לא ידעתי.. (הרב שלמה קרליבך)

ארץ ישראל יש לה רקיע אחד משאר הארצות ואשרי הזוכה להלך שם אפילו ארבע אמות (ר' נחמן מברסלב)