"בדיוק בעוד חודש, באדר ב', נחגוג את פורים, אבל כבר עכשיו באדר א' נוהגים לציין זאת. אתמול והיום מכונים 'פורים קטן'. מה היום הזה מלמד אותנו? בחיים שלנו יש הרבה 'פורים גדולים'. הצלחות גדולות שאנחנו שמחים עליהן וחוגגים אותן: סיום התואר, חתונה, לידה של תינוק חדש. ימים שבהם אנחנו מארגנים חגיגה של ממש. אבל האם אנחנו יודעים לשמוח גם על אותם 'פורים קטנים' בחיינו? על אותן אינספור מתנות יפות וצנועות שקיבלנו? הבריאות, הכוחות, האנשים האהובים עלינו, הרגעים האהובים עלינו? האם נתרגש רק כשיש מאורעות חריגים ויוצאי

שלום! יכול להיות שאתם לא מכירים אותי, אבל אני נמצא אצל כל אחד מכם. לפעמים אתם מזלזלים בכללי, אבל אתם לא יודעים עד כמה אני חזק. יכול להיות שתצליחי בדבר מה שתעשי, ותתלו את ההצלחה בכל כך הרבה דברים - בכסף, ביכולות מרשימות, בעזרה מההורים, בעזרה מחברים, בממשלה וכו'.. הלו!!  זה אני שגרמתי להצלחה;) יכול להיות שלא תצליחו בדבר מה שתעשו, ותאשימו את הכישלון בכל כל הרבה דברים - בכסף, ביכולות מרשימות, בעזרה מההורים, בעזרה מחברים, בממשלה וכו'.. אם רק הייתם משקיעים בי -קצת.. מבינים שאני הוא הכח המניע, והייתי מפתחים

כמו שכשאדם מטעין את הטלפון שלו הוא לרגע עוזב אותו ונותן לו מנוחה, כדי שאחר כך תהיה לו סוללה שלמה ומלאה שתספיק לו לעוד הרבה זמן-כך היא השבת.השבת היא התחלה של שבוע חדש. אחרי שבוע שלם שבו אנחנו מתעייפים ולא מספיקים לנוח ומוציאים כוחות - מגיעה השבת - שהיא כמו טעינה לנפש ולגוף שלנו. בשבת אנחנו נחים מכל מה שמטריד אותנו, הלחץ, הלימודים, הקשיים, ומטעינים את עצמינו בכוחות מחודשים לשבוע שיבוא". (מתוך דברי הרב אלישע וישלצקי זצ"ל)  "אולי משום כך נקראת שבת "מעין עולם הבא", שבה צומח חופש

"אין אהבת הארץ בלא ידיעת הארץ, ואין ידיעת הארץ בלא מגע בלתי-אמצעי אתה, עם עמקיה וגאיותיה,עם הריה ומישוריה. רק הרואה בעיניו כמה יפה היא עד לכאב, הרואה את הוד הזריחה מעל הפסגות ואת משחק הפלא של צבעי השקיעה,הרואה את יפי הלילות במדבר ובהרים-יוכל לאהוב את הארץ אהבה של ממש..." (טייל אלמוני)

"כי האדם עץ השדה": העץ עומד ערום, חשוף וקפוא בחורף. עליו נשרו בשלכת; חיצי הכפור פגעו בו למכביר, סופות עזות טלטלו אותו ואמרו חעוקרו. כשמביטים בו, נדמה שאין לו סיכוי ללבלב ולפרוח. ובכל - זאת, בעיצומו של החורף, אנו שמחים בו וחוגגים לכבודו, מתוך אמונה שילבש עלים ופירות לתפארת. כך ישראל, הנתונים בצרות ומצבם נראה כמעט על סף התמוטטות. אך דווקא בתוך הסבל הזה נרקם אור, אורה של גאולה". (האדמו"ר מצ'ורטקוב)

האם לדעתך מדינת ישראל מתיוונת? "ממשיכי המכבים הם אותם אנשים שבונים את העם וארץ ותופשים את הזהות המלאה שבין עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. אלה שמבינים כי שובנו לארץ תכליתו לחיות חיים יהודיים שלמים, חיי לאום לצד חיי דת. ממשיכי המתיוונים הם אלה שנאבקים נגד תורת ישראל, שמתנגדים לכל הקשור בדת ישראל ועושים הכל על מנת לעקור כל סממן דתי מהמדינה, בבטחון גמור אני אומר שגם היום לא תצלח ישם של ה"מתיוונים".  אינני חושב שמדינת ישראל מתיוונת. יש בה תופעות של התיוונות, הבאות לידי ביטוי בהתרחקות

צירפתי פה גם את הצ'ופרים בWORD בהצלחה ענקית!!

ילד שאל את אבא שלו: "אבא, אלוקים הוא גדול או קטן? השיב לו האב:" שאלה יפה, בוא ואענה לך ". לקח אותו אביו לשדה שטח ואמר לו: "הסתכל לשמים, אתה רואה באופק מטוס?" "כן" השיב הבן. המשיך האב: " המטוס הזה קטן או גדול? "מטוס ממש קטן" ענה הבן. אחרי עשר דקות המטוס נחת מולם. ואז שוב שאל האב: "והמטוס הזה קטן או גדול?" הבן: "אבא, מטוס הזה ענק!" האב: "פה התשובה לשאלתך, אלוקים גדול או קטן, התשובה תלויה אך ורק בך! אם  אתה קטן בעיניך, אבל אם

"הם הביטו סביב חולות וסלעים מרחב אינסופי של מדבר באדמה האמינו יש מים חיים מעיין שילך ויגבר הם עבדו יום ולילה ללא מעצור, לא עזבו לא הרפו הידיים עד שיום אחד מאדמת החולות, עלו נבקעו המים כי אותם אנשים אשר בליבלם בוערת התקווה לטוב- מהבור שחפרו באדמת החולות את המים עוד יזכו לשאוב" מקור: שולמית חיה ארגמן ז"ל, ע"פ משל של הרב קוק.

פרופסור המלמד באוניברסיטה צריך חופשה, אבל יהודי שלומד תורה אינו מסוגל לקחת חופש, כי התורה בשביל היהודי היא כמו אויר לנשימה, ולכן ציווה אותנו הקב"ה "והגית בו יומם ולילה" כי אי אפשר להפסיק מלנשום.." )הרב קרליבך(

לדעת לגייס כוחות לעלות, לשאוף, להגיע לפסגה בלי להזניח את הדרך להפנים שהמטרה היא לא נקודת השיא אלא הדרך אליה. להבחין בפרטים הקטנים, להיזהר לא לשקוע בהם. לשאוף לנקודת תצפית ממנה רואים את המכלול. לבדוק היטב את נקודת האחיזה. לסמן מקומות המועדים לדרדרת. לעצור את המעידות בתחילתן. לשוב תמיד אל התוואי המסומן. לא להתפתות לשבילים מסוכנים. להתרחק משפת התהום. להצליח לגלות בשביל כולם את הפנים שלי. לא להיכנע לקשיים. להבחין כי ריבוי המכשולים, לא מעיד על נכונות הבחירה. לעלות בקצב שלי. לא להיכנע לחולשה. לגלות מאחורי

אין חינוך בלא אמונה- אמונה בתלמיד, בפוטנציאל הטמון בו, בחיוב הגנוז בו, בנשמתו האלוקית המאירה בקרבו. אמונה של ההורה והמחנך בעצמו, ביכולתו לתרום לבן או לתלמיד, לתמוך בו, לסייע לו ולחזק אותו. המחנך, ההורה צריך להאמין שמאמציו לא ישובו ריקם ולא יזרע לריק. על עובד האדמה נאמר: 'אמונת - זה סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע'. הוא מטמין את הזרע באדמה עד שהוא מתכסה מעיניו, וממתין בסבלנות מתוך אמונה בבורא העולם להופעת הנבטים והפרחים. כך גם המחנך. הוא טורח ומשקיע, אך לא תמיד נושאים מאמציו פירות בשלים בעיתם.

זה סיפור על גל קטן, עולה ויורד באוקיינוס, נהנה מכל רגע. הוא נהנה מהרוח ומהאוויר הרענן, עד שהוא הבחין בגלים לפניו המתנפצים על החוף. "אלוקים, זה נורא" חושב הגל. "תראו מה עומד לקרות לי" ואז הגיע גל נוסף. הוא רואה את הגל הראשון שנראה עצוב ושואל אותו- "למה אתה נראה כ"כ עצוב"? הגל הראשון אומר:"מ אתה לא מבין! כולנו עומדים להתרסק! כל הגלים עומדים להפוך לאין! נכון שזה נורא "? והגל השני אומר-"לא, אתה לא מבין, אתה לא גל, אתה חלק מאוקיינוס" )"ימי שלישי

ילד קטן שיחק ליד אביו שישב בגן. הוא ניסה להרים סלע גדול. הסלע היה גדול למדי והוא לא הצליח. הוא ניסה נואשות. הוא הזיע. אמר לו אביו: "אינך משתמש בכל כוחותיך"! ענה הילד: "לא נכון! אני משתמש בכל כוחותיי, ואיני רואה מה עוד אני יכול לעשות". אמר האב: "אינך מבקש את עזרתי. גם זהו הכוח שלך! אני יושב כאן ואתה לא ביקשת את עזרתי. אתה אינך משתמש בכל כוחותיך!!!" תמיד כאן בשבילכם, המדריכים:)

=19.5pxלרוב אין פעולות בשבת חול המועד, ככה שמומלץ לחלק צ'ופר קטן עם דבר תורה לסוכרה. בחג הסוכות אנו הופכים את הסוכה לביתנו ממש, ועושים את כל הפעולות היום יומיות שלנו שם, אכילה, שתיה, שינה, לימוד, ישיבה, דיבורים בקיצור הכל! נשאלת השאלה: מה כ''כ מיוחד בסוכה? ומה זה קשור דווקא עכשיו אחרי הימים הנוראים, ר''ה וכיפור? ->כותב הרמב''ן, טעמה של מצוות סוכה הוא כנגד ענני הכבוד שהקב'''ה עטף אותנו בהם במדבר ואיתם הגן עלינו מכל טבעו של המדבר (חיות רעות, חום, קור וכ'ו) ועל כן כדיי להודות לו אנו יוצאים לסוכה

סיפור קטן וחמוד לראש השנה, מומלץ להדפיס ולחלק עם סוכריות. ערב ראש השנה נכנס אחד החסידים לפני הרבי מליובאוויטש לשאול שאלה, לאחר קבלת התשובה אמר לרבי ''שנה טובה" ובא לצאת, קרא לו הרב ואמר ''שנה טובה ומתוקה!" התפלא החסיד ושאל מדוע הרב הוסיף ''מתוקה"?  ענה הרבי ''שנה טובה בטוח תהיה, כל מה שהקב''ה עושה לטובה הוא, אך אנו מייחלים למצב בו השנה תהיה גם מתוקה, שנדע להבין את הטוב שהקב''ה נותן לנו'' שנזכה גם אנחנו לשנה טובה ומתוקה! שנכתב ונחתם לחיים טובים ולשלום!✒️

"על מנת להבין מהו ערכה של שנה אחת תשאלו תלמיד שנשאר כיתה.  על מנת להבין מהו ערכו של חודש תשאלו אמא שילדה פג.  על מנת להבין מהו ערכו של שבוע אחד  תשאלו עורך של עיתון אחד.  על מנת להבין מה היא ערכה של שעה אחת תשאלו את האוהבים המחכים לפגישה.  על מנת להבין מה היא ערכה של דקה אחת תשאלו את האדם שפספס את הרכבת.  על מנת להבין מה היא ערכה של שנייה אחת  תשאלו את האדם שניצל מתאונת דרכים.  על מנת להבין מה היא ערכה של אלפית השנייה תשאלו את הספורטאי שזכה במדליית כסף." האתמול הוא היסטוריה,  המחר אינו

"שבת קדש זו שבין יום הכיפורים לחג סוכות קדושתה גבוהה מאוד. בשבת קודש יש שתי בחינות: בחינת יום השביעי ובחינת שבת. בחינת יום השביעי מתייחסת ונבנית מששת הימים של השבוע שעבר. אם בשבוע שעבר היה בו חג נמשכת ... והרי שבת שאחרי יום קדושתו גם ביום השביעי הכיפורים היא עוד בחינת יום כיפור. ועוד יש בחינת שבת השייכת לשבוע המתחדש ובא, בכול שבת קדש מתחדשת הבריאה לששת הימים הבאים...לפי זה שבת זו שיש בה גם הארת יום כיפור וגם הארת חג סוכות זמן שמחתנו, הרי שהיא השבת הקדושה ביותר בשנה, . שנכללים בה שתי הקדושות

העולם נוהג לחזור בתשובה בימי סליחות, אנשי מעשה מקדימים לשוב בחודש אלול, ואני אומר, שיש להתחיל בתשובה תכף אחרי נעילת יום הכיפורים. (רבי ישראל סלנטר)

"בכל התחלה, נדרש ממך לפתוח דלתות חדשות. המפתח אליהן טמון בנתינה ובעשייה- תן צדקה ועשה חסד" -ר' נחמן מברסלב-  

"כאשר האדם מתחיל לחזות דברים מרחוק – הרי הוא נעשה חוזה וצריך שיהא אף מסוגל לממש את החזון. לחלום סתם ולקום בבוקר ולעסוק בפתרון החלום ולומר תוך סיפוק "חלמא טבא חזית" – אין לכך שום משמעות. דרכו של אברהם אבינו הייתה לצעוד קדימה אל המקום שראה מרחוק. אבל האדם לבדו, בלי סיוע, אינו מסוגל להגשים שום דבר חזון. צריך שיהיו לו חברים לדעה, שיצעדו יחד עמו, יילחמו אתו, ויתגברו יחד על המכשולים. צריך שיתקיים בהם "וילכו שניהם יחדיו" (בראשית כ"ב, ח') אברהם לבדו לא היה יכול להגשים את חזונו

יש זמנים שהבחירה היחידה של האדם היא לצמוח או לצנוח.בלצנוח יש רק מה להפסיד, בלצמוח אפילו אם לא משנים את המצב, בכל זאת מרוויחים את עצמך (פסיעות בחול)

ילד קטן חומד תפוח שביד אביו. כיצד יכריחו לתתו לו? מייד פותח אותו פעוט בברכה בקול רם: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, בורא פרי העץ!" לאבא אין כבר כל ברירה: כלום ייתן לבנו האהוב לומר ברכה לבטלה?! בדיוק כך עושים אנו עם אבינו שבשמים ביום כיפור. בלי לשאול שאלות אנו פותחים ומכריזים בברכה: "ברוך אתה ה', מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו בית ישראל..." לאבינו אין כבר כל ברירה: כלום ייתן לבניו האהובים לומר ברכה לבטלה?! (על פי רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)