תרום
צור קשר
הרב יוני לביא כותב על שמחה אמיתית, לקראת פורים:
שטרות כסף קשה לזייף. מנגנונים מיוחדים נועדו להקשות על נוכלים שירצו לעשות הון מייצור של כסף לא אמיתי. שמחה, לעומת זאת, אפשר לזייף די בקלות. אין בעיה לעטות על עצמך פרצוף חייכני מלווה בצחקוקים קולניים, ולעבוד על כולם (ואפילו על עצמך) שאתה הבן אדם הכי שמח בסביבה.
אך השקר הזה סופו להתגלות. במוקדם או במאוחר הבלון הנפוח יתפוצץ, ובדרך גם יגבה מחיר לא קטן. כי מי שיסתפק במוצר המזויף, יחמיץ את ההזדמנות לחוות את הדבר האמיתי - שמחה כנה, עמוקה ופנימית, שאין דבר בעולם נפלא ממנה.
איך מבחינים ביניהן? כיצד ניתן לעלות על התרמית? הנה כמה סימנים:
שמחה אמיתית אינה תלויה באמצעים חיצוניים - מוזיקה רועשת או משקה אלכוהולי חריף, כדי להרגיש ו'לתדלק' אותה. היא גם לא קשורה לשאלה כמה כסף הרווחת ולכמה לייקים זכית היום. היא עדינה אך עצמאית, מורגשת בחוץ אך נובעת מבפנים. היא לא מבוססת על מה שיש לך אלא בעיקר על מי שאתה.
שמחה אמיתית לא מחכה לימים מיוחדים או לאירועים יוצאי דופן כדי להופיע. היא נוכחת גם בימי שיגרה אפורים של סתיו, ואפילו בימים קודרים וקרים של חורף.
שמחה מזויפת תלויה בהתרחקות ובריחה מן המציאות הרגילה. חייבים 'לצאת' כדי 'לעשות חיים'. לחפש במחוזות רחוקים מאשר במעגלי החיים הקרובים של המשפחה, העבודה והסביבה המוכרת.
שמחה מזויפת היא קצרת טווח. היא לא מחזיקה מעמד יותר מאשר כמה דקות, מקסימום שעות. לא פעם אחרי שהיא הולכת היא מותירה אחריה טעם לוואי מר, ממש כאילו אכלת משהו מקולקל...
שמחה מזויפת באה הרבה פעמים על חשבון מישהו אחר. היא אחות של ציניות, בת דודה של אטימות והתנשאות, ושם המשפחה שלה הוא אנוכיות.
שמחה אמיתית, לעומת זאת, אינה כרוכה בירידה על הזולת או בהגחכתו. היא לא שייכת רק לקבוצה סגורה ואליטיסטית, אלא דווקא מוכפלת כאשר אתה מתחלק בה עם אחרים. שמחה כזו נותנת לך כוח ומוטיבציה להמשיך הלאה ותאריך התפוגה שלה אינו 'היום הבא'.
שמחה אמיתית יכולה לפרוץ החוצה ולהתבטא בריקוד ספונטאני או בצחוק משוחרר, אבל אינה חייבת לעשות זאת. הקיום שלה חזק ויציב גם ללא תלות בשאלה מי מבחוץ רואה אותה, אם בכלל.
שמחה אמיתית קשורה בקשר הדוק לאמונה ולעין טובה, לשמחה בחלקך ולחצי הכוס המליאה. היא לא מתעלמת מהחסרונות והקשיים שיש במציאות אבל יודעת לשים אותם בפרופורציות הנכונות.
שמחה מזויפת היא כמו זו של המן הרשע. האיש שהיה על גג העולם, המשנה למלך. בבעלותו עושר וכבוד אינסופי כשכולם כורעים ומשתחווים לו, אבל מספיק דבר אחד קטן שלא ילך כרצונו, מספיק מרדכי אחד שלא משתחווה לו, כדי לנתץ לרסיסים את הפנטזיה המושלמת שהוא טווה לעצמו ולכבות בשנייה את הסרט שהוא חי בו.
שמחה אמיתית יודעת להתפעל ולהתרגש אפילו מדברים קטנים ויומיומיים, ולא מחכה ל'בום' גדול כדי להתעורר. היא מסרבת לקבל כמובן מאליו את ים המתנות האינסופי שאנחנו שוחים בתוכו, וזוכרת לומר תודה מדי בוקר, על כל היש.
שמחה אמיתית אינה צרת עין. היא יודעת להכיל ואפילו לפרגן גם לכפילתה המזויפת, אך אינה מוכנה להסתפק בה. היא חותרת כל הזמן אל המקום העמוק והמופלא שאין פשוט ומתבקש ממנו בעולם – המקום הבריא, הישר והשמח.
