בית המקדש
המסר: דיון האם אנחנו באמת רוצים את בית המקדש
חבורה של צבועים. זה מי שאנחנו.
כל אחד ממנו אומר בסוף התפילה "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"
מי באמת מאמין? מי באמת מחכה? בכל יום? על מי אנחנו עובדים..
תכלס, מי באמת מאמין שהמשיח יכול להגיע עכשיו הרגע, השניה?
יותר מזה, מי באמת רוצה שבית המקדש יבנה? אל תגידו סתם, תחשבו שניה, אתם באמת רוצים אתזה?
למי יש כח להביא קרבן חטאת אחרי כל חטא שאנחנו עושים, להביא קרבן תודה אחרי כל דבר משמח שקרה? מי רוצה שיהיה לו צרעת אחרי כל פעם שהוא מדבר לשון הרע וסקילה אם הוא יחלל שבת?
כמה שחופרים לנו על בית מקדש, אם נחשוב לעומק, מי באמת רוצה אתזה? כאב ראש אחד גדול זה מה שזה. קרבנות, ועלייה לרגל, והלכות, וסנהדרין.. ויותר מזה, אם כשבית המקדש יבנה כולם ירגישו את הקדוש ברוך הוא בעולם ויהיה קדושה באוויר כמו שאומרים, אז על מי אתה עובד, אתה לא באמת רוצה את זה.
וכן, זה לא סותר, אתה יכול לאהוב את הקדוש ברוך הוא ועבודת ה' זה באמת יכול להיות חשוב לך, אבל תכלס בינינו אתה מעדיף להשאיר את זה בבית כנסת ובתפילה ושלא תצטרך לוותר עכשיו על מסיבות ובילויים והופעות ודיבורים שלא הכי מתאימים לרוח ההלכה, אתה מעדיף שלא כל דבר שתעשה יהיה חייב להיות קדוש וטהור וקשור לאלוקים. 3 תפילות ביום מספיקות לך, גם אליהם אתה בקושי הולך, ואתה ממש לא רוצה להרגיש את התורה מעבר לזה ואין לך כח שכל האוויר יהיה קדושה פתאום.
ולא נראלי שאתה היחיד שבית המקדש לא באמת כזה חסר לו בחיים.
בואו נדבר שניה על זה, למי באמת עצוב שבית המקדש נחרב? מי באמת מרגיש בתשעה באב עצב תהומי על זה שאין משיח?
כולם מחכים ששלושת השבועות ותשעת הימים יעברו ויהיה אפשר כבר ללכת שוב לים ולאכול בשרי.
ועל תשעה באב אין מה לדבר אה. תשעה באב. סתם יום שאסור לעשות בו כלום ואתה מחכה שהוא יעבור. סתם יום שאתה מרגיש לא בנוח שאתה חושב על אוכל במקום על בית מקדש. סתם יום שאתה ממש ממש מתפלל שירד לך דמעות כשקוראים את מגילת איכה בבית כנסת ואתה מכריח את הלב שלך להיות עצוב כשתכלס רק כאבי צוואר יש לך מהכיסאות הנמוכים. סתם יום שאתה מחכה לצאת הכוכבים, וכשהוא מגיע אתה מתנפל על האוכל, יוצא עם חברים לים ושמח שעברת את היום הזה.
שוכח אחרי דקה למה בכלל הוא קיים.
אז יאללה, על מי אתה עובדים? אפשר להגיד שבית המקדש לא חסר לך ושרוב השנה אתה אפילו לא חושב עליו, ובינינו, גם לא מאמין שהמשיח יבוא בכל יום ובכל דקה. ויותר נשמע לכם אמין ששנה הבאה יהיה עוד תשעה באב מאשר שתחגגו בעליה לרגל.
אם הוא באמת חסר לך- אז לפחות תהיה עצוב בתשעה באב.
כי בינתיים אתה צבוע. אז אתה יכול להוריד את התחפושת.
אחרי הקטע הזה- דיון לחניכים, האם באמת בית המקדש חסר להם
אחרי שבאמת מבינים שבית המקדש חסר לנו עוברים לקטע הבא- גם אם הוא חשוב צריך מעשים
חבורה של צבועים. זה מי שאנחנו.
כל אחד ממנו אומר בסוף התפילה "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"
מי באמת מאמין? מי באמת מחכה? בכל יום? על מי אנחנו עובדים..
למי באמת אכפת שבית המקדש יבנה? מי עושה עם זה משהו בכלל?
אם חשוב לך משהו אתה צריך לפעול בשביל זה, להתאמץ, לפחות לרצות. לאף אחד פה לא באמת חשוב בית מקדש.
כי אם בית המקדש היה חשוב לך באמת זה היה בראש שלך לפחות קצת. כי אם בית המקדש היה חשוב לך באמת היית חושב כל רגע איך אפשר לקדם את הגאולה. כי אם בית המקדש היה חשוב לך באמת אז היית לומד לפחות קצת הלכות, על הכלים והכהן הגדול והדינים שיהיו בו, כדי להיות מוכן לרגע הזה, שהוא יבנה. כי אם בית המקדש היה חשוב לך באמת היית הרבה יותר אכפתי לחברים שלך כדי שיהיה אהבת חינם. כי אם בית המקדש היה חשוב לך באמת היית עושה מעשים בשביל זה, היית עושה תהילים כדי שהוא יבנה ושיעורי תורה כדי שיבוא המשיח. כי אם בית המקדש היה חשוב לך באמת כל פעם שהיית מתפלל זו הייתה הבקשה הראשונה והכי חשובה שלך, שתגיע גאולה, וכרגע היא לא ברשימה הראשונה וגם לא באמצע. כי אם בית המקדש היה חשוב לך באמת היו רואים את זה, זה היה בדיבור שלך, במחשבות, במעשים, ברצונות, בשאיפות.
ולא רואים את זה, ואתה לא חי את זה. וכמה שתרצה שהוא יבנה, וכמה שהוא באמת באמת בלב שלך, אתה לא עושה בשביל זה כלום.
ואתה יכול להמשיך לדבר על גאולה ועל משיח אבל בוא תעשה צעד קטן בשביל זה.
כי מה אתה חושב שהוא ייפול משמים? מה אתה מצפה שיקרה- פתאום יום אחד המשיח יבוא?
הרב קוק מדבר על קמעא קמעא וגאולה שמגיעה לאט לאט, ואנחנו חלק ממנה. בוא, תהיה חלק מהגאולה הזאת. בוא תושיט יד. בוא תראה שאכפת לך.
שתגיע שם לשמיים יישאלו אותך אם "ציפית לישועה?", מה תענה אז? ציפית לישועה? באמת ציפית?
חכמים אומרים שציפייה לישועה זה גם מעשים כדי שהיא תקרה, מה עשית בשביל זה אה? מה תגיד שם למעלה לקדוש ברוך הוא כשהוא ישאל אותך את זה?
להגיד כל יום שאתה מאמין בביאת המשיח זה חשוב מאוד. אבל אם אתה מאמין, ואם אתה רוצה, בוא תפעל. בוא תקדם את הגאולה, בוא תעשה מעשים.
לא חסר דברים וחסדים ומעשים ותפילות שצריך לעשות, אכפת לך? תפעל! חשוב לך? תעשה! תפסיק לדבר ולדבר כשתכלס לא קורה כלום. תתחיל להיות חלק, להיות שותף.
בית המקדש זה השאיפה של החיים שלנו, זה המקום הכי טוב שאפשר להגיע בעולם הזה.
אם הוא באמת חשוב לך- תקום, תפעל, תשנה! שתוכל להגיע לשמיים, לעמוד מול אלוקיים ולענות כן. ציפיתי לישועה.
כי בינתיים אתה צבוע. ואתה יכול להוריד את התחפושת.
כל אחד ממנו אומר בסוף התפילה "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"
מי באמת מאמין? מי באמת מחכה? בכל יום? על מי אנחנו עובדים..
תכלס, מי באמת מאמין שהמשיח יכול להגיע עכשיו הרגע, השניה?
יותר מזה, מי באמת רוצה שבית המקדש יבנה? אל תגידו סתם, תחשבו שניה, אתם באמת רוצים אתזה?
למי יש כח להביא קרבן חטאת אחרי כל חטא שאנחנו עושים, להביא קרבן תודה אחרי כל דבר משמח שקרה? מי רוצה שיהיה לו צרעת אחרי כל פעם שהוא מדבר לשון הרע וסקילה אם הוא יחלל שבת?
כמה שחופרים לנו על בית מקדש, אם נחשוב לעומק, מי באמת רוצה אתזה? כאב ראש אחד גדול זה מה שזה. קרבנות, ועלייה לרגל, והלכות, וסנהדרין.. ויותר מזה, אם כשבית המקדש יבנה כולם ירגישו את הקדוש ברוך הוא בעולם ויהיה קדושה באוויר כמו שאומרים, אז על מי אתה עובד, אתה לא באמת רוצה את זה.
וכן, זה לא סותר, אתה יכול לאהוב את הקדוש ברוך הוא ועבודת ה' זה באמת יכול להיות חשוב לך, אבל תכלס בינינו אתה מעדיף להשאיר את זה בבית כנסת ובתפילה ושלא תצטרך לוותר עכשיו על מסיבות ובילויים והופעות ודיבורים שלא הכי מתאימים לרוח ההלכה, אתה מעדיף שלא כל דבר שתעשה יהיה חייב להיות קדוש וטהור וקשור לאלוקים. 3 תפילות ביום מספיקות לך, גם אליהם אתה בקושי הולך, ואתה ממש לא רוצה להרגיש את התורה מעבר לזה ואין לך כח שכל האוויר יהיה קדושה פתאום.
ולא נראלי שאתה היחיד שבית המקדש לא באמת כזה חסר לו בחיים.
בואו נדבר שניה על זה, למי באמת עצוב שבית המקדש נחרב? מי באמת מרגיש בתשעה באב עצב תהומי על זה שאין משיח?
כולם מחכים ששלושת השבועות ותשעת הימים יעברו ויהיה אפשר כבר ללכת שוב לים ולאכול בשרי.
ועל תשעה באב אין מה לדבר אה. תשעה באב. סתם יום שאסור לעשות בו כלום ואתה מחכה שהוא יעבור. סתם יום שאתה מרגיש לא בנוח שאתה חושב על אוכל במקום על בית מקדש. סתם יום שאתה ממש ממש מתפלל שירד לך דמעות כשקוראים את מגילת איכה בבית כנסת ואתה מכריח את הלב שלך להיות עצוב כשתכלס רק כאבי צוואר יש לך מהכיסאות הנמוכים. סתם יום שאתה מחכה לצאת הכוכבים, וכשהוא מגיע אתה מתנפל על האוכל, יוצא עם חברים לים ושמח שעברת את היום הזה.
שוכח אחרי דקה למה בכלל הוא קיים.
אז יאללה, על מי אתה עובדים? אפשר להגיד שבית המקדש לא חסר לך ושרוב השנה אתה אפילו לא חושב עליו, ובינינו, גם לא מאמין שהמשיח יבוא בכל יום ובכל דקה. ויותר נשמע לכם אמין ששנה הבאה יהיה עוד תשעה באב מאשר שתחגגו בעליה לרגל.
אם הוא באמת חסר לך- אז לפחות תהיה עצוב בתשעה באב.
כי בינתיים אתה צבוע. אז אתה יכול להוריד את התחפושת.
אחרי הקטע הזה- דיון לחניכים, האם באמת בית המקדש חסר להם
אחרי שבאמת מבינים שבית המקדש חסר לנו עוברים לקטע הבא- גם אם הוא חשוב צריך מעשים
חבורה של צבועים. זה מי שאנחנו.
כל אחד ממנו אומר בסוף התפילה "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"
מי באמת מאמין? מי באמת מחכה? בכל יום? על מי אנחנו עובדים..
למי באמת אכפת שבית המקדש יבנה? מי עושה עם זה משהו בכלל?
אם חשוב לך משהו אתה צריך לפעול בשביל זה, להתאמץ, לפחות לרצות. לאף אחד פה לא באמת חשוב בית מקדש.
כי אם בית המקדש היה חשוב לך באמת זה היה בראש שלך לפחות קצת. כי אם בית המקדש היה חשוב לך באמת היית חושב כל רגע איך אפשר לקדם את הגאולה. כי אם בית המקדש היה חשוב לך באמת אז היית לומד לפחות קצת הלכות, על הכלים והכהן הגדול והדינים שיהיו בו, כדי להיות מוכן לרגע הזה, שהוא יבנה. כי אם בית המקדש היה חשוב לך באמת היית הרבה יותר אכפתי לחברים שלך כדי שיהיה אהבת חינם. כי אם בית המקדש היה חשוב לך באמת היית עושה מעשים בשביל זה, היית עושה תהילים כדי שהוא יבנה ושיעורי תורה כדי שיבוא המשיח. כי אם בית המקדש היה חשוב לך באמת כל פעם שהיית מתפלל זו הייתה הבקשה הראשונה והכי חשובה שלך, שתגיע גאולה, וכרגע היא לא ברשימה הראשונה וגם לא באמצע. כי אם בית המקדש היה חשוב לך באמת היו רואים את זה, זה היה בדיבור שלך, במחשבות, במעשים, ברצונות, בשאיפות.
ולא רואים את זה, ואתה לא חי את זה. וכמה שתרצה שהוא יבנה, וכמה שהוא באמת באמת בלב שלך, אתה לא עושה בשביל זה כלום.
ואתה יכול להמשיך לדבר על גאולה ועל משיח אבל בוא תעשה צעד קטן בשביל זה.
כי מה אתה חושב שהוא ייפול משמים? מה אתה מצפה שיקרה- פתאום יום אחד המשיח יבוא?
הרב קוק מדבר על קמעא קמעא וגאולה שמגיעה לאט לאט, ואנחנו חלק ממנה. בוא, תהיה חלק מהגאולה הזאת. בוא תושיט יד. בוא תראה שאכפת לך.
שתגיע שם לשמיים יישאלו אותך אם "ציפית לישועה?", מה תענה אז? ציפית לישועה? באמת ציפית?
חכמים אומרים שציפייה לישועה זה גם מעשים כדי שהיא תקרה, מה עשית בשביל זה אה? מה תגיד שם למעלה לקדוש ברוך הוא כשהוא ישאל אותך את זה?
להגיד כל יום שאתה מאמין בביאת המשיח זה חשוב מאוד. אבל אם אתה מאמין, ואם אתה רוצה, בוא תפעל. בוא תקדם את הגאולה, בוא תעשה מעשים.
לא חסר דברים וחסדים ומעשים ותפילות שצריך לעשות, אכפת לך? תפעל! חשוב לך? תעשה! תפסיק לדבר ולדבר כשתכלס לא קורה כלום. תתחיל להיות חלק, להיות שותף.
בית המקדש זה השאיפה של החיים שלנו, זה המקום הכי טוב שאפשר להגיע בעולם הזה.
אם הוא באמת חשוב לך- תקום, תפעל, תשנה! שתוכל להגיע לשמיים, לעמוד מול אלוקיים ולענות כן. ציפיתי לישועה.
כי בינתיים אתה צבוע. ואתה יכול להוריד את התחפושת.
תגובות