תרום
צור קשר
חלק א' -
כל אחד צריך להגיד משהו משמח שקרה לו השבוע
חלק ב' -
מחלקים אותם ל5 קבוצות ועל קבוצה מקבלת משפט,והם צריכים להגיד אם הם מסכימים איתו או לא ולהסביר .
משפטים :
-בכוחו של אדם שמח ליצור יותר,לעשות יותר דברים.
-אם את בוכה סימן שאת עצובה.
-אם את מחייכת סימן שאת שמחה.
-השמחה לפעמים מזיקה וגורמת להתפרעות.
-השמחה היא מקור הכוח המניע אותנו לחיים.
חלק ג' -
שמים משפטים על הרצפה והחניכים צריכה לחלק אותם ל2 קבוצות של מה זה שמחה אמיתית ומה לא ולהסביר .
משפטים :
-לקבל מתנה
-להשתחרר מוקדם הביתה
-לנצח במריבה
-להוכיח לעצמי את כוחי
-להצליח במבחן בלי להעתיק
-להתגבר על יצר הרע
חלק ד' -
בוחרים 4 נציגים שיעשו הצגה .
ההצגה:
שלומית: לפני שנתיים נפטרה אימי לאחר מחלה קשה, ומאז מכסה אותי צעיף אפור, אני מרגישה עצבות.
מסביב הכל קודר, השמיים תמיד בצבע אפור...
לפני שנה חיטטתי בארון הספרים של אבא ומצאתי שם ספר ישן, כשפתחתי אותו גיליתי סיפור נפלא על ארץ מיוחדת שבה זורחת השמש במשך כל
השנה, אפילו בחורף לא כל- כך אפור שם...
הארץ הזאת היא הארץ של היהודים.
"אני חייבת להגיע לשם" -אמרתי לעצמי - "ואז אולי אמצא את האושר שלי."
שנה עברה ובמהלכה הצלחתי להלהיב גם את אבא. היום אנחנו כאן. השמש אכן זורחת בשמים, אפילו באור מיוחד, אבל בפנים עדיין שט לו
הענן האפור שלי.
אני נורא רוצה להיות שמחה, אבל איך עושים את זה???
(שלומית ניגשת לדמות הראשונה "האיש העשיר")
שלומית: סליחה אדוני, אולי אתה יודע איך אפשר להיות מאושר?
איש עשיר: אני יודע. בואי איתי ואקח אותך למסעדה הכי מפוארת בעיר. שמחה אמיתית היא אוכל טוב
וטעים!!!
(שלומית תולה תמונה של מסעדה וממשיכה לדבר:)
הארוחה אכן הייתה נהדרת, והממתקים באמת עש ולי טוב על הנשמה, אבל כשהגעתי הביתה חזר ועטף אותי הצעיף האפור. משהו בכל- זאת לא
היה שלם, השמחה לא נשארה איתי...
(שלומית ניגשת לדמות השנייה - אישה עשירה לבושה בגדים מפוארים)
שלומית: סליחה, גברתי אולי את יודעת היכן נמצאת השמחה האמיתית?
אישה עשירה: ודאי,בואי איתי לחנות הבגדים הכי מפוארת בעיר. שהרי השמחה האמיתית היא בבגד יפה!!!
(שלומית מניחה שמלה מפוארת וממשיכה לדבר:)
השמלה שקנתה לי האישה גרמה לי להרגיש נהדר במשך כל הערב לא הורדתי אותה, אבל למחרת אפילו ההשתקפות במראה לא הצליחה
לגרש את הצעיף האפור ששב ועטף אותי .
( שלומית ניגשת לדמות השלישית - הליצן)
שלומית: סליחה ליצן, אתה תמיד כ"כ שמח אולי תוכל להראות לי היכן נמצא האושר האמיתי?
ליצן: כמובן,בואי איתי אל הקרקס משם כולם יוצאים שמחים ועם חיוך על הפנים!
( שלומית משפריצה "ספריי" וממשיכה לדבר)
ההצגה בקרקס הייתה נהדרת אך לאחר יומיים גם שמחה זו הלכה ונעלמה...
המשכתי מיואשת לחפש אחר השמחה, יום אחד כשישבתי על המדרכה והתחלתי לבכות עצר לידי לפתע אוטובוס וממנו ירדה נעמי, נעמי
ניגשה אלי ושאלה:" מדוע הנך יושבת לבדך כך ובוכה?" הרמתי את ראשי
וראיתי מולי חיוך גדול ועיניים מבינות.
חלק ה' -
דיון : למה שלומית לא שמחה ?
מחלקים אותם לזוגות וכל זוג צריך להציג את סוף הסיפור , ילד אחד זה שלומית וילד אחד זה נעמי .
סוף ההצגה :
נעמי שאלה אותי מדוע אני בוכה? סיפרתי לה את הסיפור כולו "כנראה שלעולם לא אמצא את האושר האמיתי” אמרתי בקול נואש.
"מה פתאום?", אמרה לי נעמי “האושר האמיתי נמצא אצלך עמוק בפנים את רק צריכה למצוא חברים אמיתיים ואז תרגישי אותו!
בואי איתי לקיבוץ, אנחנו נהיה חברים שלך! "מתלהב)
"אבל אני לא יודעת עברית, כולם יצחקו עלי "
"מאיזה ארץ עלית?"
"מאנגליה"
"באמת, אנחנו זקוקים לעזרה בלימוד למבחן באנגלית שיש לנו מחרתיים”
כך הכרתי את נעמי ואת החברה מהקיבוץ, אני עזרתי להם באנגלית, והם עזרו לי בעברית. העזרה ההדדית והחברות האמיתית שנוצרה
בנינו היא היא שהצליחה להסיר מעלי את הצעיף האפור ונתנה לשמש של ארץ ישראל לחמם
אותי.
סיכום -
השמחה האמיתית איננה בהוללות, ובדברים חיצוניים ורגעיים כמו כסף, יופי, אוכל או עושר, אלא בנתינה ובעזרה לזולת.
