תרום
צור קשר
".
פעולה על אפרים יכמן ז"ל
דיבורים ועבודה1)לדבר על אפרים על התכונות שלו על העבודה שלו ועל האידאלים שלו לדבר על האידיאלים שלנו בחיים
(2)לתת פתקים מעוצבים יפה ולהגיד להם שיירשמו מה האידיאלים שהם שואפים אליהם
3)אחרי זה להגיד להם שיכתבו על הפער בין המציאות לבין האידיאלים שלהם.אחרי זה להגיד להם שיכתבו מה אני עושה ביום יום כדי להגיע לשם.לכתוב תכנית עבודה לטווח הארוך אבל גם ובעיקר מה הצעד הבא שהם עושים כשהם יוצאים מהפעולה ואחרי שסיימו את הצעד הבא שיכתבו את הצעד הבא אחריו. משחקים להעברת המסר
מדביקים על הרצפה סלוטייפ לבן (גם בצורת ריבועים למשחק השני…) עושים תופסת שרצים רק על הסלוטייפ.
בחיים צריך לתפוש את האיזון בין לרוץ למטרות לבין לא ליפול למקומות לא טובים, כיוון מטרה.
לתת להם כדורים/מטוסי נייר וככה מפסילים ו/או מפזרים מוקשים על הסלוטייפ.לשים לב לקשיים שבדרך כי יהיו הרבה.
עושים שלכל אחד יש ריבוע מסלוטייפ וגם כאן צריך להפסיל עם כדורים/מטוסי נייר ואסור לצאת מהריבוע. למרות שיותר קל לצאת מהגבולות לזכור איפה הקו האדום שלי שממנו אני לא יוצא.שנזכה לעבוד את השם באמת!
חלקים מההספדים על אפרים
אפרים הוא בחור מיוחד, עדין נפש, מוכשר בצורה בלתי רגילה, בעל נשמה, שקדן, נעים לכולם, נעים לחבריו, נעימות של מפגש עם התורה", ספד לו ראש ישיבת ההסדר ירוחם, הרב חיים וולפסון. הרב הוסיף: "הוא מאיר פנים, מחייך, בעל לב זהב והיה מלא קדושה ואהבת הבריות השם והתורה. הוא היה תמיד אופטימי ושמח ועם חיים כל כך עשירים בכל זאת הוא לא נטש את בית המדרש. הוא היה מלאך בחייו וכנראה שייך לעולם של מלאכים. אפרים היה תלמיד שיעור ד', חלק מאותה חבורה, שברגע שהתחילה המלחמה בשמחת תורה, חזרה ליחידות שלה בגבעתי ומאז נלחמת בעזה". חבריו מספרים על בחור שהמוסיקה הייתה חלק בלתי נפרד מנפשו, שלאורך השנים למד במגמת מוסיקה וניגן בתופים ובפסנתר בכל אירוע והזדמנות".
אין לנו מילים, אנחנו זועקים זעקה בלתי נשמעת מסוף העולם ועד סופה" אומר בכאב הרב וולפסון, "זעקנו בבית המדרש והשתמשנו במילים של דויד המלך, לבטא את הזעקה הנוראית שאנחנו מרגישים. עם ישראל ממשיך להילחם ואנחנו איתו ונאלצים שוב לשלם את המחירים הנוראים".
"השבת ההיא שיצאת בה, אחרי שבועות ארוכים היית מלא ברכה ממש כמו אפרים, בנו של יוסף, אפשר היה לדמיין יד ימין של ברכה חופפת על ראשך, ברוך השם, היה ממש אפשר לומר עלייך 'בך יברך ישראל לאמור' כמו אפרים, ראשון, בלי לעשות שום מאמץ להתבלט, בלי לשים לב שהוא ראשון, היית ברוך כישרונות, בהרבה הרבה תחומים, נבון, סקרן, מתעניין מנגן, ולא רק בכלי אחד, בהרבה הרבה כלים. צפה לי תמונה שלך נותן את הלב על התופים במסיבות חגיגיות של הישיבה, של הגיטרה שהולכת איתך תמיד, כשהאמת? בכלל היית נגן פסנתר, אבל מצאת את התפקיד שהיה נדרש".בעיקר, היית ברוך אישיות, אהוב על כולם, קשור לכולם, כדברי יחזקאל ' כל בני ישראל חבריו' תמיד חיוך על השפתיים, בוגר, מעמיק ומשרה ביטחון על כל הסובב אותו, ומעל כל האישיות והברכות, צמח הקשר העמוק שלך אל הקודש, היית מלא ברכת השם, מלא אהבת השם, מלא אהבה לתורה, שכל יום ויום היה ניתן לראות אותה על הפנים שלך, הגעת לישיבה, לא היה אפשר לפספס אותך, שילוב כל כך מיוחד של שקט ועוצמה, בלי רעש, עמוד, יציב, עץ אפרים דמות להישען עליה, למדת בדרך מיוחדת, שכולה שקידה, בלי שום לחץ לא בריא, היה ממש מרגש לראות אותך צומח בכל כך הרבה חיות, ביציבות, לגובה, לא נח לרגע, יודע בדיוק מה אתה רוצה, לא מתבלבל, היית משתתף בכל השיעורים, בעיניים בורקות, מתמעמק בגמרא, מעמיק באמונה שותה בצמא את כל מה שיש בבית המדרש לתת"
"איזו נשמה יקרה נלקחה מאיתנו, היית ירא שמים, עובד השם אמיתי בכל דרכייך, יראה ארץ ישראלית, מלאה באור ושמחה, היית ראשון הראשונים, מהראשונים שפותחים את הישיבה, מהראשונים שפותחים בבית המדרש, מהראשונים שמתפללים בשבת ודבק בתורה. יש אנשים של תנועה וזריזות ויש אנשים של עוצמה ויציבות, היה בך שילוב מפעים של שתי הסגולות הללו, כמו עץ נטוע חזק בקרקע, היית אהוב על כולם ממש, חבר בישיבה, ובמיוחד מקומך בבית המדרש, תמיד היית שם, כמו עמוד שמחזיק את בית המדרש, יכולתי להרגיש אותך עומד שם ולדעת שהכל יציב, כמה תחסר לנו, את כל זה עשית בלי שום מתח, בבקריאות, בזרימה, אפשר היה להרגיש איך זה מגיע ממקומות כל כך שלווים, הייתה בך אהבה עצומה לתורה, היו לך שאיפות גבוהות, עבודה עצמית עקבית ורגישה, מלאת עומק, שרק עכשיו אנחנו מתחילים להבין אותה באמת, מתוך השילוב שבין מה שבלב, הרצון העמוק לצמוח בתורה, הכישרונות, הבגרות, העומק והשקידה, נועדת ממש לגדולות".
"לפני שישה ימים חיבקתי אותך כשבאת הישר מעזה לשלושים של רוזנצווייג, ביציאה הראשונה שלך מאז שמחת תורה. אפילו לעבור קודם בבית ולהתקלח לא הסכמת. היית שחור כולך משבועות של לחימה. דיברנו ארוכות. כאבת כל כך את רוזנצווייג ואת יקיר (איתן רוזנצוויג ויקיר שינקולבסקי, שניהם תלמידי הישיבה – א"ה). "אמרת לי שאתה מרגיש שפספסת את איתן ושהייתם באמצע שיחה עמוקה שלא הספקתם לסיים. ביקשת שאספר עליו עוד ועוד. עכשיו אתם ביחד ועליי נגזר להצטער כל חיי שפספסתי ולא התקרבתי מספיק כדי לזכות לעוד מהיופי ומהטוהר שלך, שגם צניעות של מישהו כמוך לא באמת יכולה הייתה להסתיר.
מאז שהכרתי אותך בכיתה ג' כולם העריצו את הגאונות שלך. אבל איזה מתמיד אתה. בכל מקום שקוע בגמרא עוז והדר הקשיחה-הקטנה שלך. מסביב יהום הסער. איזו צניעות. איזו עדינות. מסילת ישרים מהלכת באמת. איזה תפילות. איך עמדת לפני ה' כבן המתחטא לפני אביו. תתפלל עלינו יכמן. כולנו זקוקים לכוחות". יכמן ז"ל היה תלמיד שיעור ד' בישיבת ההסדר ירוחם, והוא הנופל השמיני שאיבדה הישיבה מאז תחילת הלחימה.
ראש המועצה שלמה נאמן ספד "עוד בוקר קשה בקהילתנו בגוש עציון, אפרים יכמן הי"ד נפל במלחמה על זכותנו להיות יהודים בארץ ישראל, אפרים המוכשר והיקר היה מפרותיה היפים שנשתבחה בהם ארץ ישראל".
הרב מתניה בן שחר רב הישוב אומר כי התורה היתה מרכז חייו של אפרים הי"ד. "זכינו להכיר צעיר מיוחד, אוהב ואהוב ששילב תורה עם דרך ארץ ואהבת ישראל. אדם של נתינה שגדל בבית שמאיר את נווה דניאל ואת העולם בתורה ובמעשים טובים. ליבנו עם הרב שמואל וליאת ועם כל המשפחה באבל הכבד"יחיאל גרינבלום תושב הישוב, מורה ושכן אומר "כאב נורא על תלמיד יקר. לאפרים היו חן מיוחד, שמחת חיים טבעית ופשוטה לצד אהבת התורה הדעת הלימוד וההעמקה. היה לו כישרון מיוחד למוסיקה, לשירה ונגינה. כבר כילד היה אהוב על כל חבריו ומכריו ובישיבה התעלה והרגיש שמצא לו בית של תורה. אנו שולחים חיזוק וחיבוק גדול לכל המשפחה".
חברו יוסף גלינסקי, ספד לו: "ברוך דיין האמת. הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ.
הוא הותיר אחריו את הוריו, הרב שמואל וליאת יכמן, ארבע אחיות ושני אחים.
יכמן ז"ל היה תלמיד שיעור ד' בישיבת ההסדר ירוחם, והוא הנופל השמיני שאיבדה הישיבה מאז תחילת הלחימה.
"אפרים הוא בחור מיוחד, עדין נפש, מוכשר בצורה בלתי רגילה, בעל נשמה, שקדן, נעים לכולם, נעים לחבריו, נעימות של מפגש עם התורה", ספד לו ראש ישיבת ההסדר ירוחם, הרב חיים וולפסון.אביו ספד והזכיר גם שהיית מתקשר כל שישי לכל האחים שלך חלמת להקים גבעה בצפון אחרי השרות.
ראשית ספד לאפרים הי"ד אלוף משנה אורן זיני שספד: "אפרים, אין בכוחן של מילים לתאר את האובדן בגדול עם נפילתך, התגייסת בנומבר 2021 למסלול בני ישיבות בחטיבת גבעתי, מתוך אמונה בחשיבות השירות הצבאי וההגנה על המולדת, בחרת לשרת כלוחם ולבצע שירות משמעותי, עבר בהצלחה מסלול להכשרת לוחמים שבסופו הוצבת בגדוד שקד, לאורך שירותך השתתפת באירועים מבצעיים שונים, ובמקביל הקפדת על שמירת מצוות והלכה, היית לוחם נחוש ואמיץ, עשית הכל בענווה, בשקט, ברצינות ובדבקות במשימה. תמיד באווירה טובה ואף פעם לא הראת קושי, עכשיו צעדתי מבית הורייך שם אחיך הראה לי תעודה שהסרת מכולם, תעודת הצטיינות שקיבלת ממפקד הפלוגה המבצעית בגדוד שקד, זו ההזדמנות לספר לכל האנשים שבאו שקיבלת את תעודת ההצטיינות כי אתה הצנעת את זה".שבועיים לפני תחילת המלחמה יצאת לחופשת שחרור, היית אמור לחזור ללימודים בישיבה, בשביעי לאוקטובר עם התפתחות האירועים בדרום, התבקשת להתייצב ביחידה, ומיד התייצבת. נכון להילחם, להגן ולהציל את אזרחי מדינת ישראל בארץ שכל כך אהבת.ראש ישיבתו של אפרים, ראש ישיבת ירוחם הרב אוריאל איתן ספד גם הוא לתלמידו שנפל בקרב: " אפרים אהובנו, אוי מי היה לנו, קראנו השבת בהפטרה מדברי יחזקאל הנביא 'ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים, וכל בית ישראל חבריו' עץ אפרים, היית ממש עץ, שורשים עמוקים, גזע מוצק, ענפים בכל כך הרבה כיוונים, יונק מהעומק, חיים זורמים בתוכך , כל הזמן צומח מצמיח בעקביות, בטבעיות, צעד אחר צעד סנטימטר אחרי סנטימטר, מתרומם אל הגבהים, חי מקרין את החיות שלך לכל עבר, היית עץ אפרים, מקום לחסות בצילו, מקום בטוח, ופירות, איזה פירות נפלאים התחלת לתת. עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו, כולם כולם חברייך, ואתה בריח התיכון שמחבר, שכולם מתחברים זה לזה בגלל שהם מתחברים אלייך, היה לך שלום לחבר את כל עם ישראל, מכל הקרעים, והכאבים והשברים. קראנו עלייך ממש ממש בשבת הזה".המשך הספד ראש הישיבה "קשה לתאר את ההקרנה של האישיות שלך, הביטחון שהשרת הביא את כולם להיות בחברתך, ידענו תמיד שאפשר לסמוך עלייך מהישיבה התגייסת לגבעתי, שירתת במסירות מתוך תחושת אחריות עמוק לעם ישראל, תחושת הרצון שלך לתת הייתה בכל כיוון שלך, מעל הכל ביטאת את הרצון הגדול שלך לחזור לבית המדרש, את הגעגוע העמוק, ומצד שני היית מסור עד הסוף לפקידך הצבאי, תמיד כשהתראנו היה את החיוך, לפני פחות משבוע נפגשנו בפעם האחרונה, יצאת הביתה אחרי שבועות ארוכים בעזה, לפני שהלכת הביתה הגעת לאזכרה של חבריך איתן, איך זה התאים לך, המחשב על הזולת לפני המחשבה על החופש הקצר שלך, החזקת את כל החבורה הלוחמת שם, שמעתי את הקריאה לקדוש ברוך הוא 'שמור לנו עליו, שמור לנו על חבריו, תן לנו ניצחון גדול והשיבנו שלמים, בריאים ושלמים' כמה חלמתי לזכות לפגוש אותך צומח ועולה בישיבה שוב, לא ידעתי עד כמה התפילה והחלום האלה גורליים
