חמלה, רחמים ומה שביניהם

חמלה, רחמים ומהשביניהם/ אברהם כהן הקדמה (ניסוח: אברהם כהן)חמלהורחמים, שני מונחים שלכאורה דומים במשמעותם, אך שונים מאוד בתפישה הרווחת שלנו
כלפי הסביבה שבה אנחנו נמצאים. בפעולה הזאת נדע את ההבדל הדק בין חמלה לבין רחמים,
בעיקר כלפי הסובבים אותנו. המשך קריאה נעימה.


דוגמאות (פרי דמיונו של אברהם כהן)

בדוגמאות שלפניכם הנכם מתבקשים לומר – מתי אנחנו מגלים חמלהאנושית כלפי דני ומתי אנחנו מרחמים עליו?

* "איזה מסכן דני, שלומד בכיתה ה', סובל מבעיות קשב וריכוז, מתגוררעם אבא שלו בדוחק, עכשיו אני מבין למה המורה לא מענישה אותו גם כשלא מספיק לעשות
את כל שיעורי הבית, את האמת? אני מרחם עליו! גם המורה שלו מרחמת עליו ומאפשרת לו
לא לעשות ש"ב".

* אתה יודע, יש ילד בכיתה ה', קוראים לו דני, והוא סובל קצת מבעיות קשב וריכוז,
הוא חי עם אבא שלו לבד וחסרים לו כל מיני דברים בבית, למורה שלו לא כל-כך אכפת אם
יעשה ש"ב או לא, היא גם ככה לא בודקת, וקצת קשה לו גם בש"ב. מה דעתך
שנעזור לו בש"ב אחרי שמסתיים יום הלימודים? חוץ מזה שאני מכיר גמ"ח ממש
נחמד שישמח לתרום לו כל מיני דברים שהוא צריך לבית. נעשה את זה בסתר, בלי שכולם
ידעו, בלי שדני ייפגע. נהיה חברים שלו!


(הערות שוליים: מוזמנים לחשוב ולכתוב על דוגמאות נוספות פרי דמיונכם)

 ניסן/ אברהם כהן

החל מתקופת החגים אני מתפקד בתור מכ"ש (משגיח כשרות)במרפ"א 8282 חר"פ צריפין. רוב היום אני נמצא במטבח כדי לפקח על הכשרות,
איתי עובד גם יהודי יקר ופשוט, ניסן, שאחראי על הניקיונות במטבח. ניסן אחד האנשים
הטובים ביותר שפגשתי ב-21 שנות חיי, ולכבודו כתבתי את השיר הבא.

ניסן מתעורר בארבע לפנות בוקר עם קריאת התרנגול
ניסן נובר בפחי האשפה כדי למצוא בקבוקים ריקים של אלכוהול
אם ישבתם על בקבוקי בירה ביום שישי האחרון
תמסרו אותם לניסן הוא אחד כזה שחי על פיקדון

ניסן מקים דוכן מציאות בשוק של רמלה באופן קבוע פעם אחת בשבוע
הוא מוכר את כל הבא ליד בשקל ומתפלא למה זורקים את זה לזבל
אם אתם מוצאים את עצמכם ביום רביעי באזור השפלה
קפצו אל הדוכן של ניסן אני אדבר אתו הוא יעשה לכם הנחה

רק אל תגידו על ניסן "איזה זקן מסכן"
לניסן יש ילדים ונכדים, ניסן עובד כמו נער בן עשרים
תאמרו לו שלום, תמרחו חיוך על פניו, תמסרו לו בקבוקים
וכך תהפכו את חיוו של ניסן להרבה יותר מאושרים

ניסן אדם פדנט לעילא וגם מוצלח  אצלו כל
סיר במטבח מבריק ומצוחצח
אם ניסן נתקל בלכלוך על הרצפה הוא יעביר מים וסבון עד שיראה לעצמו  את הבבואה

רק אל תגידו על ניסן "איזה זקן מסכן"
לניסן יש ילדים ונכדים, ניסן עובד כמו נער בן עשרים
תאמרו לו שלום, תמרחו חיוך על פניו, תמסרו לו בקבוקים
וכך תהפכו את חיוו של ניסן להרבה יותר מאושרים    
שיר עצוב/ עמיר בניון (תרגום חלק מהשיר: אברהם כהן)

זהשיר על עייפות החומר והרוח
זה שיר על אנשים קשיי יום ועל נמוכי הרוח
זה שיר על כל מי שיש לו מה לומר
זה שיר עם טעם מר

זה שיר על פועלי בניין ונהגי מוניות עם גב שבור
שיר על אנשים שמסיירים באמבולנסים אנשים עם לב מסור
זה שיר על שוטרים פשוטים שעושים לילה כיום
זה שיר על מטאטא רחובות שראיתי עם מבט כיהלום

זה שיר על הזקן השומר בכניסה
זה שחולפים על פניו בלי לומר לו שלום

(הערות שוליים: https://www.youtube.com/watch?v=g7hZ_Z5Z0vg)  
חמלה – מהי?/ דוריתיעקוב
חמלהנובעת ממקום של שוויון ערך מלא מההכרה שכולנו שווים במהות, ראויים לאהבה והתייחסות
ובאותה מידה סומכים על האחר שהוא יכול, שהוא גדול, שהוא מסוגל וכן הלאה ומשתתפים
בסבל, בקושי שלו, ומשדרים תמיכה ועידוד. לא לוקחים אחריות על "המסכן"
אלא, משתתפים אתו.


ורחמים?/ דורית יעקובי

רחמים באים כאמור, ממקום של אי שוויון והרבה פעמים יוצרים תחושת מסכנות, נחיתות, אצל מי שמרחמים
עליו היות ו"אנחנו היודעים, הבריאים, היכולים, החזקים, ה"בסדר",
העשירים, בעלי היכולת" וכדומה, באים לעזור, לתת, לסייע למי שחלש מאתנו, שאינו
מסוגל. העניין הוא בנקודת המוצא של שוויון או אי שוויון בתוכנו היות כשאנו חומלים
אנו מסייעים, אך לא ממקום של רחמים.

חמלה– ביטויים/ דורית יעקובי

כשאנו חומלים אנו משדרים דברים כגון: "אני סומכת עליך, יש לך את הכוח להתמודד
עם מה שבחרת, אני כאן על מנת לתת יד היכן שיש צורך, יהיה בסדר, שום דבר לא נשאר
ככה לנצח" וכדומה.

רחמים – ביטויים/ דורית יעקובי

כשאנומשתמשים בביטויים כגון: "אוי מסכן", "כמה קשה לו", "איך
הוא יתמודד עם זה", "איזה אסון", "אני רוצה למות מהסבל
שלו" וכדומה. אנו מעבירים שדר שלוקח כוח ואינו נותן כוח גם אם איננו מודעים
לכך, מכיוון שסוג כזה של רחמים משדר "אתה מסכן, אתה לא יכול, מה יהיה, זה
נורא" וכדומה. מה שאינו מאפשר לשני בדרך כלל לראותו להתחבר לאור שבקצה המנהרה
ולגלות את הכוח הפנימי האמיתי הטמון בו.


ההבדל בין חמלה לבין רחמים/ הרב אוראל טויטו

חמלה ורחמים הם מילים נרדפות ושניהם מבטאים יחס מיוחד הנובע מאהבה. וההבדל ביניהם
דק. רחמים הוא רגש של חיבה ואהבה הנובע מן ההכרה השכלית, ואילו חמלה מבטאת יותר את
התפרצות הרגש העדין של הכרת טובה או של קירבה מיוחד ואהבה, בעיקר בשעת מצוקה או
נפילה של האהוב. צ'ופר לסיום (לגזור ולשמור)

ימים ספורים לפני ששם קץ לחייו, כתב דודו טופז מכתב מרגש לידידה שביקרה אותו בתא
המעצר, ובו שיר שחיבר בהשראת המפגש: "חמלה היא חיוך, ומבט בעיניים. חמלה היא
להגיד אתה לא לבד, אנחנו שניים". כעת מבקש אחיו מיקי גולדנברג להלחין את השיר
במטרה להנציח את זכרו: "הקהל יבכה".

במילות השיר, שנושא את השם "אנשים", טופז ככל הנראה נותן ביטוי לאכזבה שחש מחלק
מהסובבים אותו באותה תקופה קשה בסוף חייו. "כל כך הרבה אנשים, כל כך מעט בני
אדם", הוא כותב, ומסביר בהמשך מה הופך איש לבן אדם - וזוהי החמלה.
"המילה היא חמלה, לא רחמים. ברחמים יש התנשאות", הוא טוען בשיר,
"חמלה היא חיוך, ומבט בעיניים. חמלה היא להגיד אתה לא לבד, אנחנו שניים...
חפש את החמלה, גם כלפי עצמך".