כשהאחר לא עושה משהו... הוא עצלן. כשאתה לא עושה שמהו... אתה עסוק. כשהאחר מדבר... האו מרכל. כשאתה מדבר... זו ביקורת בונה. כשהאחר מחליט על משהו... הוא עקשן. כשאתה עושה זאת... יש לך אופי. כשהאחר לא אומר שלום... הוא מוג לב. כשאתה עובר בלי לומר שלום... אתה סתם מתפזר. כשהאחר מדבר על עצמו... הוא אגואיסט. כשאתה מדבר על עצמך... אתה צריך לפתוח את ליבך. כשהאחר משתדל להיות נחמד.. יש לו מניעים. כשאתה מתנהג כך... אתה פשוט נחמד. כשהאחר עושה משהו ללא סדר מסויים... הוא מבולגן. כשאתה עושה זאת... אתה יצירתי. כשהאחר
לאהוב פירושו להתאים את עצמך לזולת, ולא ע"י קיצוץ בליטותיו. עלייך לקדוח חור כדי לקלוט ולשבץ אותו בתוכך. וע"י זה שאתה מחבר אותו אלייך, אתה מתחבר אליו. (החוזה מלובלין)
וברבות הימים, כשיהיו סביבך המון נכדים, איש לא ישאל, איש לא יגשש, אם קיבלת בתעודה תשעים או עשרים ושש!
כל מחנך צריך שיהיו לו שתי אהבות ושלוש אמונות: אהבה לחניכיו ואהבה למקצוע. אמונה בכוחותיו כמחנך, אמונה בערכים שמבקש להקנות לחניכיו ואמונה בחניכים כי יספגו את מה שמשקיע בהם. (הרב נריה זצ"ל)
לאחת העיירות שבפולין הגיעה השמועה, שלמחרת תגיע הרכבת הראשונה. בהגיע הרכבת, יצאו לקראתה כל בני העיירה וביניהם יצא גם אדמו"ר העיירה. לא הסתפק האדמו"ר בראיה וניגש למשש בידיו את הרכבת. תמהו חסידיו לפשר התנהגותו ושאלוהו על כך. השיב להם האדמו"ר: "מכל דבר שבעולם יש ללמוד ולהפיק לקחים. ראיתי את הרכבת והנה הקרונות שבה קרים כקרח, אך הקטר היה חם ולוהט, והסיק את המסקנה: אם העומד בראש – חם הוא, יש בכוחו לגרור אחריו רבים, שהם כשלעצמם קרים כקרח".
הביטו אל האופק, אל המקום בו מתחברים מים ושמיים. הביטו אל האופק ושאפו תמיד להגיע אליו, אל מקום החיבור. וכשתגיעו אליו, תגלו שבעצם נקודת האופק התרחקה, ושוב תביטו אל המקום בו מתחברים מים ושמיים ושוב תשאפו להגיע אליו. כי זו מטרת האדם, להתקדם הלאה, ולשאת מבט אל האופק
אחלה צ'ופר להביא להביא לחניכים שלכם אם הם נכנסים להדרכה בקרוב, וגם אחלה צ'ופר אם את קומונרית להביא למדריכים שלך אהבה- למד לאהוב את חניכך גם אם זה לא תמיד קל. אל תשכח לתת להם לראות שאתה אוהב אותם. בטחון עצמי- כלל ראשון בעמידה מול חניכים- היה בטוח בעצמך! וגם אם אתה נבוך או חושש, תסתיר את זה. גדלות- המדריך הוא אישיות לדוגמא, דמות המופת אליה החניכים נושאים את עיניהם. תשאף לגדול ולהתקדם, דבר ויישם דברים שאתה באמת מאמין בהם. דבר מעט, עשה הרבה- אם יש לך מסר להעביר, דוגמא אישית היא דרך טובה יותר להעביר אותו
"שנת לימודים חדשה, זוהי התחלה חדשה. הזדמנות להתחיל הכל מחדש. קצת לשבת עם עצמי ולעשות חשבון נפש. לקבל החלטות ולהציב מטרות. לשלב את הלימוד יחד עם חיי חברה והגעה לסניף כמובן (: מאחלים לכם שתתחילו את השנה הזו ברגל ימין! אוהבים ומעריכים, עילי ומלאכי." אפשר להביא גם גם משהו בצורת רגל משהו מפלסטיק, מחזיק מפתחות וכו'.
לקראת השנה הממשמשת רצוני לאחל ברכות בשלל צבעי הקשת את הצבע הוורוד של אושר ושלווה את הירוק של ליבלוב ופריחה את האדום לשנה רועשת ואדירה את הלבן ליופי של שנה מזהירה צהוב בוהק לשנה מאירה וזורחת ובכלל...שתהיה לנו שנה מוצלחת . מוסיפים תמונה של קשת בענן
*איך להתכונן לקבלת תעודה גרועה* 1. קיבלת תעודה גרועה, באת הביתה וקבלת מכות. הנה ציוד עזרה ראשונה בסיסי. (פלסטר) 2.קיבלת תעודה גרועה, באת הביתה וקבלת הרצאה מעמיקה על העתיד השחור שמחכה לך בעקבות התעודה הגרועה. הנה ציוד עזרה ראשונה בסיסי נגד כאב הראש שיבוא בעקבות ההרצאה. (אקמול) 3.קיבלת תעודה גרועה, באת הביתה וקיבלת על הראש. הנה ציוד עזרה ראשונה בסיסי לבכי שיבוא אח"כ (טישו) 4. קיבלת תעודה גרועה, החלטת לא לשוב הביתה. אתה בורח מהבית ועליך להתחיל חיים חדשים. באתי לעזור לך (כסף) אבל.. בעצם אתה לא צריך
אז... מה אפשר לעשות עם התעודה?? אפשר למסגר במסגרת יפה ולתלות. אפשר לכתוב על הצד השני רשימת קניות. אפשר לשרוף ולשכוח מכל העניין. אפשר לתלות אותה כדגל בראש בניין. אפשר לעשות ממנה אוניה מקיפולי נייר או קישוט לסוכה אם אתה יותר מוכשר. אפשר להיות שמייח ולצהול כל היום. אפשר לבכות, ולהרגיש נורא ואיום אבל באמת הדבר שהכי כדאי... הוא לקחת את התעודה בפרופורציות... כן- חשוב ללמוד טוב, ולא לזלזל בלימודים!!! אך גם מאוד חשוב לזכור שיש דברים שהם מעל ומעבר לציונים!
תעודה היא אוסף של מספרים, מספרים הם אוסף של קווים, קווים הם אוסף של נקודות. נקודה?!?!? מה מפחיד בנקודה??? התעודה הזאת קטנה עליכם!
לרחם על השמש
צ'ופר לברכת האילנות
"האדם צריך להכיר את עצמו, לטוב ולרע, שאם לא כן הוא חוטא לעצמו. עליו להכיר בחסרונותיו כדי לדעת להתגבר עליהם, להכיר את מעלותיו כדי לדעת להשתמש בהן, ממש כשם שעליו להכיר בתכונות המכשיר הנמצא ברשותו. אדם צריך להכיר במעלותיו כי הן לא ניתנו לו כדי שיתעלם מהן, ויאמר "אין בי כלום". אלא, עליו לדעת שיש בו הרבה ועליו להשתמש בו כדי לשרת את הטוב.. ההגדרה הקובעת שענווה היא ביטול עצמי ותחושת אפסיות- אינה תואמת ביטויים אלה של חז"ל. כאשר אדם מכיר מה שיש בתוכו מתוך ענווה, שהגדרתה- ידיעת ה' כמקור
לאחת העיירות בפולין הגיעה שמועה, שלמחרת תגיע הרכבת הראשונה. בהגיע הרכבת, יצאו לקראתה כל בני העיירה ובניהם יצא גם אדמו"ר העיירה. החל האדמו"ר למשש בידיו את הרכבת, קרון אחר קרון עד שהגיע לקטר. תמהו חסידיו לפשר התנהגות ושאלוהו על כך. השיב להם האדמו"ר: "מכל דבר שבעולם יש ללמוד ולהפיק לקחים. ראיתי את הרכבת והנה הקרונות שבה קרים כקרח, לא הבנתי כיצד יתכן שנעה הרכבת.. גיליתי את התשובה כשמיששתי את הקטר. הקטר היה חם ולוהט, והסקתי את המסקנה: אם העומד בראש- חם הוא, יש בכוחו לגרור אחריו רבים
"אנו מזמינים לשבת את כל אלו שצריכים כוחות חדשים, את כל אלושנשבר להם מהעולם של ששת ימי המעשה, הצריכים את עולם השבת לתקן להם את הנשמה מחדש, אנו מזמינים לשבת את כל אלו שעד עכשיו הרגישו את סבל החיים, ובוכים להרגיש אתהשמחה, העונג, להרגיש את הנפלא והנשגב. לחיות בעולם שנברא על ידי הקב"ה. אנומזמינים לשבת את כל אלו שנתעייפו מהליכה איטית בדרכם הרוחנית, סנטימטר אחרסנטימטר, את כל אלו שהסתובבו גיא העצבות, ואלו שלזמן מחכים."(הרב קרליבך).
"יש שמחה חיצונית ויש שמחה פנימית. שמחה חיצונית היא אשליה שאדם משועמם יוצר לו באופן מלאכותי כדי לברוח מעצמו. ואילו שמחה פנימית נובעת מליבו של אדם בריא– כמו מעיין חי. היא מאירה לאדם את עצמו ומחזירה אותו אל נשמתו וטבעו האמיתי. כי השמחה עצמה היא המצב הטבעי של הנשמה". (ר' אלימלך בר שאול)
"המשאית שנוסעת בכל הכבישים אותו הצבע ואותם הגלגלים, אך מה שתמיד משתנה אומרים הוא המטען שאותו אנו מעבירים. אותה השנה ואותם החגים אותם התאריכים ואתם הימים, אך מה שהכי חשוב ואותו אנו לא שוכחים, באיזה מטען את הימים ממלאים." אפשר לחלק את הצ'ופר כחלק מפעולה על ניצול זמן. כולנו מקבלים תקופה זמן מוגדרת, אבל אנחנו בוחרים איך לחיות אותה. אנחנו יכולים לחיות חיי קדושה וטהרה, חיי נתינה, חיי תורה ומצוות, חיי שמחה. אנחנו יכולים לחיות חיים מבוזבזים וריקים מכל משמעות. הבחירה היא שלנו.
"החינוך...הלוא הוא ההוצאה מכוח לפועל, מהעלם לגילוי, את הכוחות והכישרונות הנמצאים בנפש הילד בטבעה, או הראויים לפי טבעה להתקבל בה ביותר מתוך ההשפעות החינוכיות השונות. כשגורמי החינוך - ההורים והמורים,הספרות והסביבה של הילד - מותאמים ומכוונים לשכלול כישרונו הטבעי הזה של הילד ופתוחו בדרכי החיים השונים, אז החינוך הוא מוצלח וטוב. ובהיפך - כשכשרונו הטבעי הזה של הילד נעזב, אם לא יפותח ולא ישוכלל, כשגורמי החינוך מכריחים וכופים אותו לצד אחר, המוזר לו לפי טבעו, הרי הוא נעשה גבר לא יוצלח. הצלחת החינוך היא
"מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות, אבל אין לו גם כן בנינים עצמיים. הוא חוסה בצלם של הבניינים הטבעיים, כמו השפנים שהסלעים הם מחסה להם. אבל האדם, מי שנשמת אדם בקרבו נשמתו לא תוכל לחסות כי אם בבניינים שהוא בונה בעמלו הרוחני, שאיננו פוסק תמיד עבודתו הזריזה."
"וצריך אתה אחי לדעת, שזכויות המאמין אפילו זה שהגיע לקצה תיקון נפשו לפני הקב"ה, אינן מגיעות לזכויותיו של המדריך בני אדם, שזכויותיו נכפלות לו במעבר החיים ובמחזור הזמנים" (חובת הלבבות- רבינו בחיי)
הגבורה איננה פסגה. היא דרך העפלה שאין בה קפיצות. היסוד שבגבורה אינו האומץ, אלא הנכונות להקרבה עצמית. לאומץ שבגבורה יכול להגיע גם האיש המפחד אם חזקה בו נכונות ההקרבה. הפחד הוא מעצור והאיש הנכון יתגבר גם על המעצור הזה... הגבורה האמיתית מתגלה גם בחולין של יום יום. אנו רגילים לייחס את מושג הגבורה הצבאית מסיבה מובנת. מהלוחם נדרשת הסכמה למפרע להקרבה מקסימלית, לקרבן חיים. אך אין זו הדרך היחידה. אפשר זו דרך המלך של הגבורה אולם למעלה מוליכים אלפי שבילים. הגבורה, כמו כל כשרון, אינה רכוש פרטי. היא סגולה המעשירה
"נר אפשר לכבות, אך את עצם האור אי אפשר לכבות. התחדשותם וריבויים של נרות חנוכה בכל יום, מלמדים שאסור לו לאדם להיות כזקן שדועך ונגמר. כל עיקר נפלאות חנוכה, שאפשר להמשיך אורות גדולים -עניינים שברוח- גם בימי חול פשוטים" (רבי נחמן מברסלב) אפשר להביא את הצ'ופר הזה כחלק מפעולה שמטרתה הפצת האור שבאדם, העשייה שלנו ביום רגיל. "להרבות טוב". אנחנו לומדים שצריך להתחדש כל יום, בדיוק כמו הנרות בחנוכה, שמלמדים אותנו שאפשר להפיץ אור תמיד. לא צריך לחכות למאורע מיוחד בשביל להפיץ מהאור שלנו
לכל אדם יש עיגול בלב עיגול שמחה. לפעמים העיגול קטן אך הוא יכול לגדול ולגדול כאילו הוא עיגול שמחה גדול. הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף מקומות שלפעמים כואבים. ככל שיש עיגולים קטנים פחות מקומות כואבים. יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן ולנו יש תפקיד לעזור לו לגדול. כל אחד יכול לחשוב על דרך להביא סוכריה... לשיר לו שיר.... לתת לו פרח... לצייר לו ציור... ואפילו לאומר לו בוקר טוב! ולשאול אותו מה שלומך היום? והכי חשוב לעשות זאת בכייף בשמחה ומכל הלב!