קולה של אמא... (תשנ"ה) מידי שנה, ביום תשעה באב, חוזר היה הסיפור על עצמו. יושב היה ישראל על המזרון אל מול ארון הספרים, נעלי גומי לרגליו, ילדיו הקטנים סביבו, והוא מספר להם בעניינו של יום. מספר היה על המקדש שחרב, על ביתר שחרבה, ועל כל חמשת הפורענויות שבאו עלינו ביום זה. אך סיפור אחד לא נשכח. יושב היה ישראל ומספר על רחל אמנו. זו, שביום שבו זכתה להביא את בנה השני לעולם אחר המתנה כה ארוכה, אחר דרך כה ארוכה עד לארץ ישראל, בו ביום נפלה ומתה בדרך... לא זכתה להגיע אל המנוחה ואל הנחלה. את בניה לא זכתה

ציפייה אמיתית למשיח  סיפר ר' עזרא ברנע, חזן בית הכנסת "היכל יעקב": כל ימיו היה הרב בציפייה אמיתית לגאולה .  היה מדבר הרבה על גאולה . כשהוא היה מלמד הלכות תשעה באב הוא היה אומר שהלכות אלו הן בחינת דרוש וקבל שכר. אנו מקווים שלא יהיה תשעה באב .  מי ששמע אותו ראה שזה לא מס שפתיים.  הוא באמת היה מצפה בכל יום שיבוא המשיח. בתשעה באב, לפני תחילת אמירת הקינות, היה הרב זצ"ל נוהג להסתכל לעבר חלונות בית הכנסת לראות האם יש שינוי כלשהו בחוץ, אולי בא משיח .  כשהיה רואה שהוא לא בא היה אומר לנו מתוך

בית חלומותיי זהו סיפור על אריה ורעייתו צילה אריה מאז ומתמיד חלם וציפה לבניין בית המקדש. בברכת המזון כאשר אמר: "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו", התכוון לכל מילה. מידי שבוע השתדל אריה להגיע לכותל להתפלל ולקוות. ערב אחד כאשר הוא ואשתו צילה ישבו ואכלו יחדיו את ארוחת הערב, הם דיברו על ירושלים ובית המקדש ושאלו את עצמם מספר שאלות: *מדוע הקב"ה לא בונה את בית המקדש? *למה הקב"ה מחכה? *מה אנו יכולים לעשות כדי לקרב את בניין בית המקדש? לאחר שדנו בנושא וסיימו את ארוחת הערב, הלך אריה לישון

להיות מישהו\החלק היומי\סיוון רהב מאיר (קטע ממש יפה לשלב בפעולה!!) ליאור שי, חסיד ברסלב מקסים ומאיר, נפטר בשבוע שעבר. לפני כמה שנים בבר המצווה של בנו הבור נריה שמעתי ממנו את הרעיון הבא: נאמרו פה הרבה דרשות, הרבה איחולים גדולים, אבל אני מאחל לך נריה המתוק,שתהיה מישהו . הקהל הביט במבט תמה על אבי הבן, והוא הסביר:''הרבה פעמים בבית אומרים 'שמשהו ישטוף כלים', 'שמישהו יוריד את הפח'. גם בבית הספר אומרים 'שמישהו יתקשר לתלמיד חולה לדרוש בשלומו', 'שמישהו יארגן מתנה למורה'. וכך גם בהמשך החיים 'שמישהו יזיז את

דינה ורינה היו 2 אחיות בשנות ה20 לחייהן. הן חיו חיים רגילים לחלוטין, עד שיום אחד, במפתיע וללא הכנה מוקדמת - אביהן נפטר. לאחר השבעה, הן פתחו את צוואתו של האב ולא האמינו למראה עיניהם - אביהן הוריש לכל אחת מהן 10 מליון שקל. רינה לקחה את הכסף והחלה לבזבז - שופינג מטורף בניו יורק, מטוס פרטי עם ג'קוזי, צי של מכוניות יוקרתיות, קנתה יהלומים רבים וטסה לחופשות במדינות רחוקות. בתי מלון, מסעדות יוקרתיות ומסאז'ים באיים רחוקים היו חלק מהשגרה הקבועה שלה. לעומתה, דינה קיבלה את הכסף, והחלה לחלק אותו - חלק אחד של

הגענו לבית המקדש, אנחנו כאן. קמנו היום בחמש לפנות בוקר והתחלנו לנסוע, לשם. כל העיר הייתה מלאה באנשים. באיזה שהוא שלב התלבטנו אם לרדת מהמכונית ולהתחיל ללכת ברגל, אבל אבא אמר שנגיע כשנגיע- ואיך שיצא- כנראה שזה הכי טוב. ראינו מלא אמריקאים, הודים, רוסים ואפילו עברנו ליד אכסניה מ פ ו צ צ ת יפנים. כולם לבושים חגיגי ומחויכים. חלק מהם אפילו הצטרפו לכל הננ"חים שרקדו על המדרכה. לאחרונה הכל כל כך טוב, באמת. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הרגשתי עצובה או לא היה לי מצב רוח. לא זוכרת מתי ראיתי מישהו מוטרד,

מידה אקסטרה לארג' /הרב יהושע שפירא שליט"א - ראש ישיבת רמת גן מידת הצניעות היא מידה יקרה ועליונה מאוד, ודווקא מפני גודלה וחשיבותה, אין כמעט אפשרות לקיצורי דרך בקנייתה. כשם שבעולם הגשמי, ככל שהחפץ או הנכס יקר יותר, כך אנו נצרכים ליותר מאמץ כדי להשיגו, כך בעולם הרוח- ככל שהמידה שורשית ויקרה יותר, כך אנו נדרשים למהפך יסודי ומעמיק כדי לקנותה, ואין בכוחנו לרוכשה בשינוי חיצוני בלבד. הצניעות היא בראש ובראשונה - נקודת מבט, תפישת עולם שהפנימיות היא כל כך יקרה, שאי אפשר לבזבזה ולהפקירה במחוזות שאינה שייכת

חיילים שלי לא סתם אני בוחר להקריא לכם את המכתב הזה דווקא כאן, באמצע אימון שגרתי ולא תוך כדי" מסע מפרך. אני לא בא לתת לכם מוטיבציה, אני בא לנסות, ולו במעט עורר אתכם, להזכיר לכם שבחרתם להיות פה! שרציתם ונלחמתם אתם, עשרה אחוזים מתוך 600 חיילים ששאפו להתקבל .לכאן אך האם בגלל שאנחנו כבר כאן, אנחנו מורידים מעצמנו? מורידים מהכוחות שלנו? האם בגלל שאני כבר פה אני לא צריך להתאמץ על זה עוד? להוציא מעצמי את המיטב? איזה מן פלוגה נוכל לנהל ככה? איזה כוח יניע אותנו להתקדם הלאה? במסע כומתה הוכחתם את עצמכם ללא

אני רוצה להזמין אותך לפגישה, פגישה קבועה.  אני יודע שיש לך הרבה מה לומר לי, ומה לבקש,  וגם אני רוצה לשמוע אותך.  האמת היא, שאני מתגעגע לשמוע את קולך.  אחרי הכל, אני אבא שלך.  אני יודע שאת מאוד טרודה.  יש לך מבחנים ושיעורים,  והחברה מעסיקה אותך, וזה בסדר.  ואני יודע שאם לא נקבע זמן קבוע לפגישה, כל בוקר באותה השעה, את לא תגיעי.  לא מפני שאת לא רוצה - מפני שאת טרודה, ואולי לא מרוכזת.  אבל לי כלל לא משנה אם את מרוכזת או לא.  אני פשוט שמח שאת באה.  תגידי מה שיש לך לומר. גם אם לא תתרכזי בכל מילה ומילה.

תיכוניסטים! קבלו את עשרת כללי הזהב לחופש הגדול ************************************************* 1. *לזרום?* ובכן, זה טוב לשעתיים. זה גרוע לחודשיים. חופש איכותי הוא חופש מתוכנן! כשלא עובדים בשיטה הזו שבועות שלמים עלולים לזלוג מבין האצבעות. אז מה עושים? יושבים כמה דקות עם דף ועט ויוצרים 'בנק רעיונות' - אוסף דברים שהיינו רוצים להספיק בחופש. השלב הבא הוא ליצוק את כל הטוב הזה אל תוך לוח חופש. כמובן, תוך כדי תנועה תמיד אפשר להוסיף ולשנות, אבל להתחיל את החופש עם נייר ביד זו נקודת זינוק מליגה אחרת.     

מצורפים מספר קטעים,  שמשמעותם להכין את החניכים לקראת סוף השנה (: יאללה בהצלחה רבהה (: מסיבת סיום השנה \ זאביק זהבי מי אמר למי, מתי, ולמה הוא אמר ? יש לי כבר בחילה מזה, וטוב שזה נגמר ! מי היה השר אשר חתר לגיברלטר ? מה היו ההשפעות? היום זה מיותר ! מה זה H2O ומה זה RC^2 ? שבתאי צבי היה זמר או ארכיטקט ידוע ? אם ההונים לא – אז מי רצח את מלכישוע ? למה התכוון המשורר בשיר הגעגוע : געגועים לציון – או געגועים לציון ? באמת נקודה חשובה לדיון ! מבחן אמריקאי בחשבון דיפרנציאלי ! ובוחן בעל פה על עלייה בלתי לגאלית

מידות, אותן נקודות אופי באדם שהן הבסיס להתנהגותו להיותו אדם. התורה באה ומציבה פה איזה שאיפה אידיאלית בכל המידות. והרי ברור שהאנשים נולדים שונים, עם חסרונות. אך האם זה לא כבילה של האדם? הוצאתו מעצמיותו? דרישה לאדם "אל תהיה עצמך?" מן כבלים וגדרות שאומרים לתחום את האדם ולנסות לשנות אותו ולהביא אותו לנקודה מוסרית עליונה, כמעט בלתי אפשרית... מצד שני, אולי זהו המצב הטבעי שלנו, זהו האדם האמיתי, וכל הדברים השלילים הטבועים לנו באופי הן עטיפות? הם לא הנקודה הכי פנימית באדם, האדם – נשמתו הטהורה. "נשמה

עשרת הדיברות לחופש הגדול - הרב יוני לביא 1. סוף מעשה במחשבה תחילה - 'לזרום' זה משהו שטוב לשעתיים, לא לחודשיים. חופש איכותי באמת הוא חופש מתוכנן. כשלא עובדים בשיטה הזו שבועות שלמים עלולים לזלוג מבין האצבעות מבלי שהרגשת בכלל.איך עושים את זה? שבו עם עצמכם וכתבו על דף לפחות עשרה דברים שהייתם רוצים להספיק בחופש הזה. אפשר להשוות את הרשימה עם חבר טוב, ולהעשיר את עצמכם בעוד כמה רעיונות. השלב הבא הוא לגבש תוכנית מעשית שתוריד את החלומות לקרקע המציאות. הטוב ביותר הוא לבנות ממש לוח חופש ולשבץ בו את הכול - אירועים

אמונה ושמחה - שלהבת יה הרבה פעמים שואלים אותי מה הכח שמניע אותי, ובאמת שניסיתי לחשוב לעצמי על תשובה לשאלה הזו, חשבתי שזאת אש, אש שמורכבת מראשי תיבות של אמונה ושמחה. אני מוכרחה להגיד שברגע שהההסתכלות היא נכונה, האמונה נותנת לאדם הרבה כח, נראה שיש משהו בכוחות הנפש שהרבה יותר חזק מכוחות הגוף וכשאתה מאמין שאנחנו לא באנו לעולם סתם לעשות חיים ולבלות את הזמן ולאכול ולשתות ולישון, אלא שהמטרה העיקרית היא באמת שכל אחד יברר לעצמו את התפקיד שלמענו ולשמו הוא הגיע לעולם ושעליו להשתדל למלא את התפקיד הזה בצורה הטובה

משיח בתחפושת/ מתוך פרויקט בשביל הנשמה "ננסה בכל זאת לתת כיוון מעמיק. ניסיון להבין בכל זאת למה ה' מביא את הגאולה דרך אנשים שאינם צדיקים". הטינו את אוזנינו לדבריו של הרב ידידיה. "משיח בן דוד. זה האיש שלבואו כולנו מצפים . שליח אלוקי שמימי שיופיע ויגאל את ישראל. אדם צדיק שישיב בתשובה את עם ישראל, ילחם מלחמות ה' ויבנה את בית המקדש. למרבה הפלא, כל דרך לידתו והופעתו בעולם הפוכה לגמרי ממה שהיינו מצפים. ממעשה לוט ובנותיו נולד מואב, שממנו יצאה רות המואביה, אמה של מלכות. מהקשר בין יהודה לתמר

התרגשות מיוחדת ביום העצמאות:) ​​​​ מנהגו של האדמו''ר מסדיגורא ז''ל, היה לבוא לבית הכנסת הגדול בתל אביב ביום חג העצמאות של המדינה, ולומר את ההלל בציבור, וכשהמתפללים רקדו לפני רחבת בית הכנסת, השתלב במעגל, ורקד בהתלהבות. והייתה הרגשה שיש לו לרבי שמחה מיוחדת ביום זה. פעם, אחד מחסידיו נכנס עמו בשיחה וסיפר לו את הסיבה לכך: כשהיה מתגורר בוינה, נכנסו לשם הנאצים ימח שמם וזכרם. ראשית מלאכתם הייתה להתעלל ביהודים, ובתור רבם של היהודים. בחרו בו להיות מטאטא רחובות העיר. נתנו לו מטאטא גדול לטאטא.

לכאוב ולשמוח אלישיב רייכנר על המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות ובין הכאב לשמחה.לרבים לא קל לעשות את המעבר בין האבל של יום הזיכרון לשמחה של יום העצמאות, לכאורה מדובר בשני ימים שונים לחלוטין שיובאו זה לזה באופן מלאכותי. אבל האמת היא ששני הימים האלה הם בעצם יום אחד ארוך - יום הזיכרון שנמשך יומיים.החלק הראשון של יום הזיכרון והעצמאות מציין את חבלי הלידה ואת הייסורים הכרוכים בהקמתה ובשמירת עצמאותה של מדינת ישראל. החלק השני הוא השמחה וההודאה על הנס ועל התקומה המתמשכת של העם היהודי בארצו. כשבוחנים את שאר

השבוע שמעתי רעיון: את ישראל צריך לשאול ביום הולדתה את השאלה ששואלים ביום הולדת: מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? אחרי הלידה וההתבגרות, אחרי הבנייה הפיזית המופלאה של המדינה, מה התוכן, מה הכיוון, מה השאיפה והיעד? גם השנה קוראים את פרשת "קדושים" בדיוק בשבוע של יום העצמאות, ונראה לי ששם נמצא חלק מהתשובה. את הפסוקים אנחנו אולי מכירים בעל פה, אבל היום אפשר לקרוא אותם כבסיס לבניית חברה יהודית מתחדשת. הנה רק כמה דוגמאות מהפרשה: *קְדֹשִׁים תִּהְיוּ.*    *מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי

*הגידו כן לזקן / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:* ערב יום הזיכרון. הנה מחשבה שכתבה נעמה להב: "שמתם לב שבימי השואה, הזיכרון והעצמאות כולם מחפשים זקנים לדבר איתם? כן, זקנים. לבתי הספר, לראיונות ברדיו ובטלוויזיה, לכנסים. מישהו שברח מטרבלינקה, מישהו ששמר בלילה בפרדסים של הקיבוץ, מישהי שעלתה לארץ בגיל עשר בדרך לא דרך. פתאום האמא השכולה ממלחמת יום כיפור, או החלוץ שהקים יישוב לפני עשרות שנים – מקבלים את מלוא הכבוד ותשומת הלב. אנחנו יושבים בסלון או ברכב או מול הסלולרי ומקשיבים בפה פעור לסיפורים שלא ייאמנו.

אתה בחרתנו: בעת עבודה מפרכת במחנה עבודה בזמן השואה.  שאל אחד העובדים את האדמו''ר מקלויזנבורג: ''רבי, האם תמשיך להבא לומר עוד 'אתה בחרתנו'?? השיב לו האדמו''ר: ''עד היום לא אמרתי זאת בכוונה הראויה, אולם מעתה כאשר אגיד 'אתה בחרתנו', אכוון יותר ויותר.. מוטב לי להישאר במצבי זה, מאשר להיות כאחד מהם''.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה - מהי גבורה? היכן נתגלתה גבורה גדולה יותר, אצל מי שנרצח בשואה או אצל מי שנלחם בנאצים, כמו בגטו ורשה? ​​​​​​איננו יכולים להחליט על כך, וודאי אלו שנלחמו היו גיבורים. אבל גם יהודים אחרים ששמרו על צלם אלוקים שבהם ועל מידות טובות בתוך גיא צלמוות, אף זו גבורה.מסוג אחר, גבורה יומיומית, גבורה לקיים מצוות, לחסוך קצת שמן להדלקת נרות שבת, גבורה להמשיך ללמוד, להתפלל ולשמור על שבת, גבורה לעזור לעודד ולחזק את הזולת - גם מי שבעצמו שבור. כאלו מעשים היו למאות ולאלפים, למליונים ולעשרות מיליונים. 

בס"דתפילה לשלום המדינה/  הרב אבינר כאשר בין שחרית למוסף הציבור אומר תפילה לשלום המדינה, זהו הרגע המאושר ביותר שלי בשבוע. כאשר אני שומע "אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו" – אני קם כמו קפיץ ואיני משנה מילה אחת. כל ההוכחות שבעולם אינן משנות לי מאומה. וככל שלועגים יותר ויותר יש לי חשק לקום ולומר לשליח הציבור: 'אמור עוד פעם ועוד פעם!' יש לי חשק לקום ולנשק אותו. גם כאשר המדינה והממשלה מחללות קדושת השבת, אני ממשיך לומר תפילה לשלומם, וגם כאשר הם מחללות קדושת הארץ אני ממשיך להתפלל לשלומם.

*בר מצווה בגיל 60, בפסח שני / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:* "בוקר טוב מעפולה. שמי הרב עדי גבר. הרגע הסתיים בבית הכנסת שלנו אירוע מרגש: בר מצווה לחברנו יוסי אליהו, בן 60. ההורים של יוסי עלו מכורדיסטן לפני כ-50 שנה ולא התאפשר להם לחגוג לו בר מצווה. הוא גם היה נער מאתגר, שלא בדיוק ישב ולמד את הקריאה בתורה, אבל עכשיו התעורר בו רצון גדול לעשות זאת. כשהוא סיפר לי על תחושת הפספוס, הצעתי לו שנחגוג דווקא היום, י"ד אייר, ביום שמכונה 'פסח שני'. התורה מתארת שבמהלך המסע של העם במדבר, מי שלא הצליח לחגוג

"הגאולה, קמעא קמעא…"   "כך גאולת של ישראל באה קמעא קמעא – לאט לאט. לא מפני שאין ביד ה' לעשות זאת מהר יותר, אלא שדברים מסובכים וגדולים צריכים להבנות בצורה איטית, מתוכננת ומחושבת. גאולת ישראל משולה לריקוד: שני צעדים קדימה, צעד אחורה. הצעד לאחור הוא לקיחת תנופה לפעם הבאה, להתמודדות החדשה. הגאולה כוללת בתוכה גם את מה שנראה בעיננו נסיגה וירידה. זו ירידה לצורך עליה. "בגאולתנו זאת העתידה, בהגלות הגואל האחרון…זה יהיה הגואל נגלה וחוזר ונכסה…" (רבנו בחיי שמות ה', כ"ב).  לא קל