בשעת בוקר מוקדמת, טייל איש על חוף הים, התבונן בגלים הנשברים אל החוף, וראה מראה בלתי רגיל.על רצועת החול היו פזורים אלפי כוכבי ים שנפלטו מן הים, כשהם גוועים בשמש הקופחת. הרחק הלאה בחוף, הוא הבחין באישה צעירה אוספת כוכבי ים ומשליכה אותם אחד אחד בחזרה אל הים. כאשר היה מספיק קרוב אל האישה כך שקולו ישמע מעל רחש הגלים, פנה אליה ואמר: "את מבזבזת את זמנך. אלפי כוכבי ים זרועים על החוף. לא תוכלי לשנות דבר." הצעירה התכופפה, נטלה כוכב ים והשליכה אותו אלהים, רחוק ככל שיכלה. "שיניתי משהו בשבילו",

מגבורת הנופלים אנחנו מיישרים מבט אל תקומת ישראל. מכוחם. מכתביו של רס"ן שי שמריז הי"ד  על היחס אל יום הזיכרון ~~~~~~~~~ לא אוכלי מוות אנחנו, מוות מעולם לא היה הטעם שלנו -אנחנו אוכלי חיים, תאבי חיים,קיבלנו תורת חיים.אלפיים שנה חיינו ליד החיים, חיינו בערך, חיינו כפי שאהבו אותנו - בזויים וכנועים, נרדפים ומגורשים.עד שחזרנו לחיות בארץ החיים, ועדיין נאבקים על החיים בה מול שונאי חיים.ובשביל לחיות בה, לפעמים אנחנו נאלצים גם למות עליה, בניגוד לרצוננו. לא מאהבת המוות חלילה, מתשוקה לחיים.זוכרים את

יום ירושלים, חשיבותו גדולה הרבה יותר מאשר ציון היום בו שוחררה העיר משלטון זר. מעלתו של היום הזה בכך שהוא נחוג לכבודה של העיר המיוחדת הזו... יום שאיננו מתייחס דווקא לחורבנה או לבניינה של ירושלים, לצערה או ליופיה, אלא יום של שמחה והודאה על עצם קיומה. שמחה על כך שיש כאן מקום מיוחד, על שזכינו לכך שבעולמנו תהיה נקודה של חיבור עם העולם העליון. החג על ירושלים הוא חג חדש – בדורות ראשונים לא זכינו לזה, ולא ידענו שאפשר להלל ולשמוח על ירושלים סתם כך, גם בטרם נבנתה על תילה... על כך שגם כאשר ירושלים מושפלת –

אני מקווה שיום יבוא, והוא לא רחוק, שאפשר יהיה לספר העלילה הגדולה לפרטיה.בשעה זו אעמוד רק על נשק סודי אחד ויחיד אשר יותר מכל סייע לעמידתינו במשך שמונת החודשים האחרונים וגרם לכיבושים שלנו:זה הוא הרוח של האדם היהודי, של החלוץ ושל הלוחם היהודי, רוח החזון והאמונה והמסירות, הפועם בלב הנוער שלנו, בלב המתיישב שלנו ובלב הצבא שלנו.הרוח אשר בכוחו בנינו במשך שבעים שנה נשמות - נשמות אדם ואדמה, ויצרנו בכוחו משק, תרבות וכוח יהודי.ברוח זו ניצחנו עד עכשיו. ואם שוב נעמוד בפני מבחן מלחמתי, הריני מאמין - שננצח.”דוד

בנר שלישי, כשהתלמידים באו למסיבת חנוכה בביתנו, דיברתי איתם על מהות החג שמופיע בלב החורף, שהלילות מתארכים בו ואור השמש מתקצר, דווקא אז מתכנסים פנימה אל הבית, ערב אחר ערב מדליקים נר אחר נר במקומות החשוכים.זהו החג של הבית, אמרתי להם, וגם אנחנו צריכים לקחת את הכוח הזה כל אחד לעצמו, נר איש וביתו, ולהאיר בבית שלנו מקום שלא תמיד מואר, להחיות קשר עם אח קטן, לבחון מחדש את הקרבה להורים, לשנות משהו בשולחן המשפחתי, בדינמיקה שבבית, באווירהלא תמיד צריך לחשוב על דברים גדולים. לפעמים דבר קטן שהתרגלנו אליו, דווקא

פרשת וישב ✨ באמת אחת הפרשות הכואבות והקשות בתורה. יוסף הולך לחפש את אחיו,״את אחי אנוכי מבקש״.   והאחים בכלל רוצים להרוג אותו (למרות שאחרי זה הם עושים פשרה ומכניסים אותו לבור) השאלה שבאה לנו מתוך הפרשה זה איך האחים של יוסף עושים לו את זה, הרי הוא אח שלהם ?! אז התשובה נמצאת בפסוק  ״ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב עליהם ויתנכלו אותו להמיתו״ כלומר שהם רואים את אח שלהם מרחוק ולפני שהוא בא הם כבר רוצים להרוג אותו. בתשובה הזאת יש מסר ענק גם בשבילינו כשאתה מסתכל על אח שלך מרחוק, לא מכיר אותו מקרוב, לא פוגש אותו

איך אדם יכול להדליק נר ולסלק את החושך, אם הוא מרגיש שאין לו מאיפה להדליק? שאין בתוכו אור? ההלכה אומרת שאין דבר כזה. פשוט אין. 'אפילו עני המתפרנס מן הצדקה - שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק'. לכל אחד יש איזו אנרגיה, איזה כוח, איזה זיק קטן בתוכו, שממנו הוא יכול להעלות נר חנוכה. אפילו אם הוא עני עכשיו בכוחות. ואחרי שהאור הזה ידלק, הוא כבר יגרש חתיכות חושך, והסביבה תהיה מאירה יותר, וביום הבא הוא יהיה מוסיף והולך. רבים האנשים סביבנו שאולי צריכים לשאול השנה נר או פתילה כדי לעסוק באור ולדבר על ניסים.

ילדים שונים, ילדים מְשנים / הרב ליאור אנגלמןחבר שלבתו יש תסמונת דאון סיפר לי על בת המצווה שחגגו לה: על השמחה הגדולה, על החום והאהבה שהיא הרעיפה על כל המוזמנים ועל האהבה שהחזירו לה כולם. לא ציפיתי למשהו אחר, בכל שבת אני רואה איך היא מקבלת במאור פנים את באי בית הכנסת, יש בה אוצר אדיר של אהבה ושל שמחה שהיא מחלקת במנות נדיבות לכולם. לפעמים כשעובר עליי יום קשה יש בי איזו תקווה לפגוש אותה ברחוב באקראי, כדי שתחייך לי את היום, שתמתיק לי את המר. אחרי החגיגה, הוא סיפר, הם הגיעו הביתה, ובאופן טבעי חשבו שהילדה

לימוד לראש השנה היום עצרתי לחשוב על הברכה הפשוטה שכולם אומרים אחד לשני – “שנה טובה”. אבל מה בעצם הכוונה לטובה? הרי אנחנו יודעים שכל מה שה׳ עושה הוא טוב, גם אם אנחנו לא תמיד מבינים. לפעמים מה שנראה לנו קשה או לא מסתדר, בסוף מתברר כמתנה גדולה. זה כמו ילד שמקבל תרופה – הטעם מריר, הוא לא מבין למה זה נחוץ, אבל ההורה יודע שזה מה שיביא לו רפואה ובריאות. אז למה מוסיפים גם את המילה “מתוקה”? כי אנחנו מבקשים מה׳ לא רק שיהיה טוב – בזה אין ספק – אלא שגם נרגיש את הטוב הזה, שנחווה אותו בצורה מתוקה וברורה, ולא רק

קטע יפה לפרשת ניצבים מתאים ללימוד צוות *פרשת ניצבים הפרשה האחרונה לשנה* ✨ בפרשת ניצבים כתוב: “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה’ אֱלֹקֵיכֶם” (דברים כט, ט). רש”י מסביר שהפסוק בא אחרי הקללות הקשות שבפרשת כי־תבוא, ובכל זאת עם ישראל נעמד כולו מול ה’ – ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, וגם טפכם ונשיכם. המסר הוא שעם ישראל עומד תמיד יחד, לא משנה מה עובר עליו. אתמול התבשרנו על חיילים שנפלו זה כואב מאוד, וזה מזכיר לנו עד כמה הפסוק הזה נכון! אנחנו כולנו יחד, מלוכדים בלב אחד, גם בשעת כאב. החיילים הם חלק מאותה

בס״ד סנא״י ~ סניף אבן יהודה מהי אהבת ארץ ישראל? אהבת הארץ לא נמדדת בכמה ישובים ביהודה ושומרון אני מכיר אהבת הארץ לא נמדדת בהאם אני מעדיפה את רמת גן או ירושלים אהבת הארץ לא נמדדת בכמה מסלולים הלכתי אהבת הארץ לא נמדדת בהאם אתה יודע איפה הקפה קר הכי זול או איפה המלון הכי שווה אהבת הארץ לא נמדדת בכמה צימרים הייתי אהבת הארץ נמדדת לא כאשר קל נעים וכיף אהבת הארץ לא נמדדת כשאר אתם הולכים במסלול ישר, אוכלים במבה וצוחקים עם החברים אהבת הארץ נמדדת בכל קוץ וקוץ שנכנס לכם לנעל במהלך המסע ועדיין הסתכלתם על הנוף

"...תנו לי לספר לכם סיפור קטן,  סיפור על אישתי. קוראים לה שלומית, והיא, ככה לפחות אני מרגיש אדם חכם מאוד, אדם מוצלח מאוד, בכל מקרה, הרבה יותר ממני. את הדברים שהיא מצליחה לעשות אני אפילו לא מתחיל לרצות, הם נראים לי בכלל מחוץ לתחום הרבה מעבר לגבולות היכולת. ופעם אחת, כשהיא עשתה משהו באמת מדהים- קראתי לה מלאך. אתם יודעים, כי ממש הרגשתי ככה, באמת, אז גם אמרתי. ומסתבר שזאת הייתה טעות, טעות קשה. היא יישרה אליי מבט חד, רציני, והודיעה שהיא לא מוכנה שאני אמשיך ככה לפגוע בה. עם יד על הלב, לא ממש הבנתי

אף פעם לא קרה לי נס. אף פעם לא נפלתי מצוק ולא הייתי טבוע אף פעם לא שתיתי אקונומיקה ולא ניצלתי מפיגוע אף פעם לא נכנסתי בטעות לרמאללה ויצאתי בסתר אף פעם לא נפל עליי פצמ"ר במרחק חצי מטר אף פעם לא תפסתי טרמפ בשלוש בלילה בסוף העולם אף פעם לא היה לי גידול ממאיר שפתאום נעלם אף פעם לא נולד לי בן אחרי שחיכיתי המון שנים אף פעם לא ראיתי רוח הקודש אצל רבנים אבל... הרבה פעמים ראיתי את ה' בפרטים הקטנים הרבה פעמים ראיתיו מדרכי מסקל אבנים הרבה פעמים ראיתי תפילה מתקבלת הרבה פעמים שמתי לב איך נפתחת לה דלת הרבה

מצורף קובץ להדפסה. לזיכרו של איל מאיר ברקוביץ הי״ד

סנדוויץ' עם חמאת בוטנים ותפוח היה היה ילד קטן וחמוד ושמו ולאדי. ההורים של ולאדי היו אנשים עסוקים מאוד ולכן לעיתים קרובות ולאדי נאלץ לדאוג לעצמו ולהכין לעצמו את הסנדוויצ'ים לבית הספר. יום אחד, ולאדי ומשפחתו עברו דירה וולאדי עבר לבית ספר חדש. השיעור הראשון היה נחמד מאוד, וכאשר הגיעה ההפסקה, שאל אותו מודי (חברו לשולחן): "ולאדי, מה יש לך בסנדוויץ'?" ולאדי ענה: "סנדוויץ' עם חמאת בוטנים ותפוח שהכנתי לגמרי לבד!" "מה?!" הזדעזע מודי "סנדוויץ' עם חמאת בוטנים ותפוח?!"

אם אנו מבקשים לעמוד על מהותו של חודש אייר, ועניינו בעבודת ה’, נוכל ללמוד על כך מהמועד המיוחד שבו- פסח שני. מועד זה נתחדש ע”פ בקשת אותם אנשים שהיו טמאים לנפש אדם לא יכלו לעשות את הפסח במועדו. הם ביקשו הזדמנות נוספת לעשות את הפסח ואמרו למשה: “למה נגרע לבלתי הקריב את קורבן ה’ במועדו בתוך בנ”י “(במדבר ט’).ולפי זה חודש אייר שבו פסח שני הוא אור חוזר של חודש ניסן, שבו פסח ראשון היא גאולה בהתערותא דלעילא, בלא כל זכות מלמטה, שנאמר: “ואת יערום ועריה” עד שנגלה הקב”ה עליהם וגאלם.לעומת זאת, פסח שני ניתן לנו בהתערותא

אלחנן לא הספיק לסיים את סדר נשים. האמת, אלחנן גם לא הספיק לחזור הביתה. אלחנן לא הספיק לומר שלום לאשתו ושלושת ילדיו אחרי חודש (!) של מילואים. הוא היה יכול להספיק, אם הוא לא היה מחליט לדחות את השחרור שלו ל'אפטר' בשביל להספיק להתנדב ולקחת חלק בעוד מעצר. בדרכו הביתה מהמילואים, מרחק שתי דקות מאשתו וילדיו, בן עוולה ניסה 'לגדוע' את האור של אלחנן. "אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד."  אלחנן, עם החיוך הענק ושמחת החיים, שחי על לא פחות ממאה-שישים קמ"ש, רץ,

האם תהית פעם מדוע האווזים נודדים במבנה בצורת V? כמו לרוב צורות ההתנהגות של בעלי החיים, לאלוקים הייתה סיבה טובה לכלול את זו באינסטינקטים שלהם. שכל אחת מהציפורים מנפנפת בכנפיה זה גורם להתרוממות הציפור שמאחוריה. בצורת V כל המבנה מוסיף לטווח התעופה שלו לפחות 71% יותר ממה שכל אחת מהציפורים יכלה לעוף לבד. בכל פעם שאווז יוצא מהמבנה הוא מרגיש לפתע את המשיכה וההתנגדות לניסיון לעוף לבד... וחוזר מהר למבנה. אנשים שחולקים כיוון משותף ותחושת קהילה יכולים ללכת לעבר יעדם מהר יותר ובקלות רבה יותר מאלו המנסים ללכת

להיות מדריכה זה להיות שליחה  להיות מדריכה זה להיות שליחה, להיות מדריכה, זה לא סתם, זה לא סתם לבוא לפעולה בשבת, זה לא סתם לעשות "עוד" פעולת אמצע שבוע, זה לא סתם לבוא לישבצים להיות מדריכה זה שליחות, זה עומק, זה להבין שאת מתעסקת עם נפשות, זה להבין שהפעולה שעשית עכשיו יכולה לשנות כל כך הרבה, זה להבין שיש קבוצה וצריך להסתכל על הכלל ועם זאת לדאוג לכל אחד בפרט לראות מה כל אחד צריך, להיות מדריכה זה להיות אישיות לדוגמא, כןכן לא דוגמא אישית, ממש אישיות לדוגמא, לחיות את הערכים שלך, לא סתם לעשות הצגה

בפרס העתיקה לפני קרוב לשמונה מאות שנה, חלתה אשתו של המלך, המלכה וכך מתואר הסיפור: ימים אחרי שלא נרפאתה ממחלתה", קרא המלך לכל חכמי הרפואה מכל העולם כדיי שיתנו רפואה למלכה, רופא אחד זיהה את מחלתה כנדירה ביותר והתקין לה תרופה ואמר לפני המלך כי אם תשתה המלכה חלב טרי של לביאה (נקבת האריה) תבריא ותשוב לאיתנה מייד הוציא המלך כרוז ובו מבטיח המלך הון עתק למי שיביא חלב טרי של לביאה אמנם הדבר אינו פשוט כלל שכן הלביאה הינה חיה טורפת, בכל זאת הופיע אדם בחצר המלך ואמר שהוא יוכל להביא למלך חלב טרי מלביאה הדבר

איש וילדו הקטן טיילו יחדיו ביער. לפתע מעד הילד ועיקם את רגלו. "איי" צעק הילד בכאב. "איי" ענה לו קול מן ההרים. הילד שהקול הפתיעו, הסתקרן וקרא "מי זה"? הקול ענה לו "מי זה"? מאוכזב ומעוצבן מכך שלא קיבל תשובה צעק הבן: "פחדן! מי אתה?!" והקול ענה לו "פחדן! מי אתה?!" הביט הבן באביו בתמיהה ושאל " אבא, מה קורה כאן? "שים לב" השיב לו האב. "אני אוהב אותך!" צעק האב "אני אוהב אותך!" השיב לו הקול מבלי להתמהמה. אתה נהדר!"

פעם, לפני הרבה שנים. בתקופה שבה לא החליפו עבודה כל שנתיים. רכב כל חודשיים ופלאפון כל יומיים. היו מסתובבים בינינו המון גיבורים. גיבורים שקטים. הגיבורים האלו לא עשו מעשה הרואי, ושמעם לא הלך לפניהם. הם היו גיבורי ההתמדה. למשל המורה. כן כן, המורה הזה הקצת מיושן, שכבר ארבעים שנה בתוך המערכת. רציני. משקיע. נותן את מה שיכול ולא מבין למה מתכוונים הצעירים שמדברים כל הזמן על שחיקה. או תפקיד. שמגיע בדייקנות כל יום למקום עבודתו. עושה מלאכתו אמונה. ישר. דייקן. ולא מבין מדוע כל היום כולם מתחלפים סביבו ואיש לא

פתאום, צעקות: "אווירונים! להתפזר!" כולם בורחים בבהלה, להתרחק מהשיירה המשמשת מטרה לאווירוני האויב. נורא לראות את פניהם של הפצועים, המדדים בעזרתנו בחולות, מבוהלים וכואבים. שני מיגים עוברים מעלינו ומעבירים בנו צמרמורת. הם ממשיכים צפונה בלי להתייחס אלינו, לא אלינו התכוונו. כולם חוזרים אל הכביש, נושמים לרווחה, הגיע זמן תפילת שחרית. אני מתחיל לצעוד לאורך השיירה, לעבר המכונית שלי, שם הטלית והתפילין. לפתע אני שומע שוב זעקות אימים, ורואה שוב בריחה מבוהלת, אנשים נמלטים מהכביש לכיוון מערב. ואני בצד

שלום! יכול להיות שאתם לא מכירים אותי, אבל אני נמצא אצל כל אחד מכם. לפעמים אתם מזלזלים בעללי, אבל אתם לא יודעים עד כמה אני חזק. יכול להיות שתצליחו במה שתעשו, ותתלו את ההצלחה בכל כך הרבה דברים - בכסף, ביכולות מרשימות, בעזרה מההורים, בעזרה מחברים, בממשלה וכו'... הלו!! זה אני שגרמתי להצלחה:) יכול היות שלא תצליחו בדבר מה שתעשו, ותאשימו את הכישלון בכל כך הרבה דברים - בכסף, ביכולות גבוהות, בעזרה מההורים, בעזרה מחברים, בממשלה וכו'... אם רק הייתם משקיעים בי - קצת... מבינים שאני הוא הכוח המניע,