לפני שנה בדיוק, בערב שבת הגדול תש"פ, פרסמתי את הפוסט הזה. נראה לי שבפרספקטיבה של שנה שווה לקרוא אותו שוב. פייר, הטוב התגבר עוד יותר מכל מה שהעזנו לחלום. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. סוף העולם ושבת הגדול הרב חגי לונדין לכל המתרגשים מהסרט או מהספר ש'חזה' את הקורונה - אני מציע לא להתרגש.דמיונות על סוף העולם הן דמיונות נפוצים בתרבות המערבית. הפסימיות מייצרת באופן טבעי חזיונות אפקולפטיים. מידי כמה ימים מופיע ספר /סרט/ סדרת טלביזיה שמתארים נגיף / מטאור / רעידת אדמה/ פלישה של חייזרים שמשמידים את
בס''ד ובהשתדלותנו מהלך הפעולה: >> מפזרים דמויות על הרצפה- • אמא בהריון • רב גדול • חייל בצבא • מדריכה בבנע • הומלס • מדען משוגע • זקנה ערירית • שליח פיצה • ילד קטן • הייטקיסטנותנים פרטים ואת הסיפור הכללי של כל אחד מהדמויות. >> מספרים שנפלה פצצת אטום וכל העולם הושמד חוץ מ-10 אנשים.יש רק 2 חליפות הצלה, וצריך לבחור מי להציל. >> עושים סבב ובו כל אחד אומר מי השניים שהוא מציל עם החליפות ולמה דווקא אותם. למשל הסבתא כי יש לה חכמת חיים, אמא בהריון כדי שיהיה המשכיות, מדען שיצור אבולוציה
אֲפִיקוֹמָן / נֹעַם חוֹרֵב כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן, אַף פַּעַם לֹא מָצָאתִי אֶת הָאֲפִיקוֹמָן. הָיִיתִי הוֹפֵךְ אֶת הַמְּגֵירוֹת פּוֹתֵחַ אֶת הָאָרוֹן מֵזִיז אֶת הַמְּנוֹרוֹת מְבַלְגֵּן אֶת הַסָּלוֹן עוֹלֶה עַל הַמְּקָרֵר זוֹחֵל מִתַּחַת לַשָּׁטִיחַ כִּמְעַט כְּבָר מְוַותֵּר מַמְשִׁיךְ, וְאָז מַבְטִיחַ: הַשָּׁנָה אֲנִי אֶמְצָא - כּוּלָּהּ מַגֶּבֶת וּמַצָּה! אֲבָל לֹא מְשַׁנֶּה עַד כַּמָּה הָיִיתִי רוֹצֶה תָּמִיד הָיָה אֵיזֶה בֶּן-דּוֹד אַחֵר שֶׁמּוֹצֵא וְשׁוּב אוֹתוֹ סִיפּוּר גַּם בַּחַג שֶׁאַחֲרָיו
סיפור יפה לערב פסח. בשנת 1954, דוד בן גוריון ,כשהיה ראש ממשלה, נסע לארצות הברית כדי להיפגש עם הנשיא דאז אייזנהאור ולבקש את עזרתו ותמיכתו ברגעיה הקשים של ישראל הצעירה. באחד המפגשים עם מי שהיה אז מזכיר המדינה של הממשל, ג'ון פוסטר דאלס, זה התעמת עם בן גוריון במידה רבה של התנשאות: "אמור לי, ראש ממשלה - את מי אתה ומדינתך בעצם מייצגים? האם יהודי פולין או יהודי תימן, רומניה, מרוקו, עיראק, בריה"מ או ברזיל הם אותו דבר? אחרי 2000 שנות גלות, האם אפשר לדבר על עם אחד, תרבות אחת? מורשת אחת או מסורת יהודית
בס"ד מדפיסים דף של ספירה לאחור של כמה ימים נשארו לבידוד שכל אחד מסמן בבית שלו (מצורף קובץ לדוגמה), ומביאים לכל חניך שבבידוד לבית שלו כמה רעיונות לכמה דברים שיעבירו את הזמן קצת בבידוד בעזרת הלוח ויעשו לחניכים קצת שמח (: ● אם לשבט שלכם יש קבוצת ווצאפ אפשרי לעשות שכל יום מסמנים X בלוח וכל אחד שולח לקבוצת ווצאפ תמונה שלו עם הסימון של היום. ● כל יום עושים זום שבו מסמנים ביחד את הX של היום. ● קולאז יומי שכל חניך מצטלם עם הלוח שבו מסומן כמה ימים נשארו לבידוד. ● בסוף הבידוד כל אחד מצטלם עם הלוח שכולו
בידוד וזה לא נשמע ממש בסדר במיוחד לפני ליל הסדר חדר סגור בקושי עם מקום הלוואי שהבידוד יעבור בטוב אבל אולי רגע נסתכל כל אחד רגע בחלון נחשוב מה נעשה כדי לנצל את הזמן המון המון בינתיים קצת נעזור לכם, בכל זאת.. עד שתצאו בעז"ה עם שתיים שליליות נקווה שבמדחום לא יהיה לכם הרבה מעלות מה שכן רצינו לומר שאליך _______ אנחנו מתגעגעים בעיקר תכל'ס, אין כמוך בעולם לא מצאנו כזה חניך עוד אף פעם.. שיעבור בטוב ובקלות!! אוהבים!! ~שמות המדריכים/ות~
פעולה לכבוד חג הפסח: מהו פסח בעצם? ♥שלב ראשון: נפזר על הרצפה את המילים: -חירות -פרעה -עבדים -גאולה -חמץ -מצות -נקיונות נבקש מהחניכים לומר לנו מה המילה שהם הכי חושבים שמתארת את חג הפסח בשבילם. (*יכול להיות שהרבה יאמרו נקיונות, וכאן מטרת הפעולה, להעצים את החג, לפתוח את עיניהם של החניכים לחשיבות של האירוע ההיסטורי הכ"כ חשוב הזה.) ♥שלב שני: נשחק מספר משחקים: -מחבואים -משחק מסוים בכדור (מחניים\כדורגל\כדורסל) -3 מקלות לאחר כל המשחקים האלה החניכים כמובן יוציאו מרץ וייהנו, גם כשהמשחקים הם המוכרים והפשוטים
לאן המדינה הזו הולכת? הרב חגי לונדין יש לי סיפור. אני לא יודע לגמרי לאן לשייך אותו - לפסח או לבחירות - אבל הוא הולך ככה:במשפחה שלנו נוהגים לסיים את ניקיון הבית שבוע לפני פסח ואז לצאת לטייל, כך שיוצא שביומיים הללו אנו נמצאים בבית שאן ומסיירים במעיינות באזור (נשוב הביתה לבחירות כמובן). אתמול חיפשנו תפילת מנחה והתגלגלנו לבית כנסת ששמו 'מקור ברוך'. הגענו לאולם רחב ידיים שבנוי בבנייה קלה - אבל מושקעת - שנדלירים, מזגנים קבועים וכאלה. הנחתי שזהו בית הכנסת הקבוע ורק תהיתי, מכיוון שהמתפללים היו כמעט כולם
להיות חופשי ************ להיות חופשי זה להעלות פוסט על משהו שבוער לך להגיד לעולם, אבל לא להיכנס כל חמש דקות לפיד לבדוק כמה לייקים הוא קיבל והאם מישהו עשה לו שיתוף. להיות חופשי זה להפסיק לאגור דברים בבית. בגדים, ספרים, חפצים. זה להיות מסוגל לשחרר הלאה דברים שסתם תופסים אצלך מקום בבית ויש אחרים שממש יוכלו להנות מהם. להיות חופשי זה לשים בצלחת כמה אוכל שאתה צריך כדי להיות שבע, אבל לא להעמיס ולצאת עם כאב בטן. זה לאכול עם הפה ולא עם העיניים. להיות חופשי זה להפסיק לפזול הצידה ולהשוות. זה לחיות את החיים
1. נשים על הרצפה דף גדול שכתוב עליו 'עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי' (ריה"ל) נשאל את החניכים- מה מוזר במשפט? נעלה את השאלה המתבקשת יחד איתם: איך ייתכן עבד שהוא חופשי? 2. החניכים יעמדו במעגל, כשבתוכו נפזר מספרים על דפים כמספר ילדי השבט. החניכים יצטרכו לדרוך על המספרים לפי הסדר, מבלי לדבר, ומבלי ששנים ידרכו יחד על אותו מספר, וכל החניכים צריכים להשתתף.. 3. ניתן לחניכים לקרוא סיטואציות עבור כל השבט/ בקבוצות: - יעל מתלבשת לפי האופנה למרות שהיא לא כל כך אוהבת איך שזה נראה, אבל ככה
מהלך הפעולה: 1. אקווקואה דה לה אומה עם קרם הגנה (10דק) 2. משחק הדמייה: פנטומימת רשמ"צ (15דק)- החניכות מקבלות פתקים של דברים ברשימת הציוד שלהן וכל חניכה בתורה מקבלת פתק וצריכה להציג אותו בפנטומימה והחניכות צריכות לגלות איזה ציוד זה (אפשר גם לא לומר להם שישר זה ציוד ולתת להבין לבד) ציוד לדוגמא: אוהל, מים, כובע, תיק, בגדים חמים ללילה, פנס, מברשת ומשחת שיניים, שק שינה, קרם הגנה... 3. משחק הדמייה: סיטואציות ופתרונות (10דק)- כל חניך בוחר פתק מהמדריך , על הפתק רשומה
*הניצול* הוא מתקשר למספר הצלוב על זרועו. מחכה למישהו שיענה ישלב אותו לחיים הקודמים. לוודא שזה לא היה סתם סיוט. שזה היה אמיתי. הקרונות, המחנות, השריפות. שזה היה אמיתי. לא חלום בלהות. הוא מחכה שהוא ישכח אך רוצה תמיד לזכור הוא אומר שהוא בסדר אך עוד חודר הכפור הוא חושב שזה יעבור, שהכל סתם מחשבות והירהורים. אבל כל פעם שהוא הולך לסופר הוא חוזר עם 36 קילו שימורים. הוא טוען שהוא ישן "כמו תינוק בעריסה" אך הוא חולם על ביתו שם בגרמניה, שהיה מועד להריסה. הוא כותב לו בחוברת הצהובה והקטנה. מספרים של
1. נשחק פיופיו 2. נחלק את החניכים ל2 קבוצות לא שוות בגודלן ונאמר להם לשחק מירוץ שליחים כאשר הקבוצה הראשונה שגומרת מנצחת. -כמובן ששלקבוצה עם הרבה חניכים אין סיכוי לנצח, אבל אם אנחנו מבינים שהחשיבות היא בדרך ובהשתדלות שלנו- הם ישחקו בכל זאת. 3. נפזר על הרצפה מספרים כמספר הילדים בשבט. החניכים יעמדו במעגל מסביב למספרים ויצטרכו לדרוך על כולם לפי הסדר, בלי לדבר ובלי ששניים ידרכו על אותו מספר ביחד, תוך השתתפות של כל החניכים. -קשה לא להיפסל, ואולי הרבה פעמים בדרך ניכשל, אבל אנחנו רוצים את הדרך, את המשחק
1. נספר לחניכים סיפור על הבדרן: אדם שהגיע לרופא בגלל עצבות, הרופא המליץ לו על בדרן בעיר הסמוכה, ואז האדם אמר שזה הוא אותו הבדרן.. נשאל את החניכים, איך ייתכן שאדם שמשמח ומצחיק אחרים ונראה שהוא שמח, הוא בעצם לא? (נק' למחשבה) 2. נפזר משפטים שונים על הרצפה, כל חניך יעמוד ליד המשפט שמתאר בעיניו בצורה הטובה ביותר מהי שמחה. ניתן לתת לחניכים להסביר מדוע הם חושבים כך. המשפטים: -כשאדם מצליח להוכיח לעצמו את כוחו, הוא שמח -שמחה היא ההרגשה שיש לנו כשאנחנו נותנים לאחרים -מי שיודע לקחת כל דבר בקלות הוא אדם שמח
האם אנחנו משתדלים להיות אכפתיים ולעזור לסובבים אותנו? 1. נבחר 2 חניכים ונקשור להם את הרגליים. נעמיד את כל החניכים בשורה וניתן להם משימה: כולם צריכים להגיע למקום מסויים תוך 6 שניות. נשים לב להתנהגותם ונעורר את תשומת ליבם לכך לאחר המשימה- האם חשבנו רק על עצמנו או עזרנו לחברים שיותר קשה להם? (החניכים עם הרגליים הקשורות) 2.נשחק 'קוף באמצע'. נסביר שאמנם במשחק זה המהות שלו.. אבל בחיים שלנו, יכול להיות שיש מישהו מול העיניים שלנו שצריך עזרה, מנסה ולא מצליח, והשאלה זה האם אנחנו עוזרים לו או שבכלל לא שמים
מטרת הפעולה לעורר את החניכים למחשבה- מה זה אני? מה מגדיר אותי באמת? עם איזה חלק בתוכי אני מזוהה? לאן אני שואף? 1. נעביר מראה בין החניכים, כל חניך יצטרך לתאר במילה אחת מה הוא רואה 2. נשחק עם החניכים טאבו. המילה האחרונה שניתן כהגדרה תהיה 'אני'. 3. נקרא עם החניכים את הסיפור על מר איקס. (במהלך הסיפור החניכים שותפים ולפי הסימנים- מוחאים כפיים או רוקעים ברגל) *מצורף כקובץ נפתח דיון- איך מגדירים אני? מה זה כולל האני? 3. נפזר על הרצפה הרבה דברים שאפשר אולי להגדיר בעזרתם מהו ה'אני', ננסה להגיע למסקנה משותפת
*שפה רזה* – "יש מצב שאתה מגיע היום?" – "סבבה, מגניב לאללה, אחי". – "כאילו, למהת'ה מתכוון?" – "כזה, את יודעת, נו כזה..." – "אז יאללה ביי..." – "אחלה!" הרי לכם אוסף נבחר של מיטב ה'פנינים' הלשוניות של העשור האחרון. לא, לא מדובר בעילגים חלילה, מדובר במיטב הנוער, חלקם מדריכים בתנועת נוער או סתם חבר'ה עם ראש טוב. אז איך השפה נראית כמו שהיא נראית? או יותר חשוב, מה אנחנו מפסידים? כפי שכבר ראינו, הדיבור הוא השיקוף של העולם הפנימי שלנו. ככל שהעולם
ביום ראשון הקרוב נחגג את ראש חודש ניסן שהוא החודש שבו יצאנו לחירות. אשתף אתכם בשני סיפורים מרגשים הקשורים לחג הפסח המתקרב ולחירות. ביום חמישי, 2 באפריל 1970 , הופל מטוס פנטום ישראלי מעל פרברי דמשק, שני אנשי הצוות (גדעון מגן ופיני נחמני) דיספיקו לצנוח לפני שהמטוס התפרק באוויר, היו אלה שני השבויים הישראלים הראשונים שנפלו לידי הסורים מאז מלחמת ששת הימים, אחד השבויים, פיני נחמני, כתב בחשאי יומן אישי במשך שלוש שנות השבי בכלא אל מאזה בדמשק. היומן נכתב על גבי קרעי נייר טואלט נייר עטיפה כ - 300 עמודים בסך
מתודה א' אנדרלמוסיה 15 דקות- כל הקבוצה יושבת במעגל חוץ מאחד המשתתפים שיושב באמצע. המשתתף שיושב באמצע שואל שאלה את אחד המשתתפים (כל שאלה העולה על דעתו) ואת התשובה הוא צריך לענות על החבר שיושב לשמאלו. למשל אם החניך נשאל "איך קוראים לאמא שלך?", הוא יצטרך לענות איך קוראים לאמא של החניך שיושב משמאלו. במידה וזה שענה על השאלה עונה תשובה שגויה, כולם צועקים אנדרלמוסיה ומחליפים מקומות, מי שנותר ללא מקום הוא יהיה עכשיו החניך שיושב באמצע ושואל את השאלות. שואלים: היציאה ממצרים נעשתה בחיפזון. בני ישראל
מהלך הפעולה: בינגו תרומה: כל חניך מקבל לוח עם 12 מעשים הקשורים לנתינה (צדקה, עזרה, נתינת מתנה...). יש פתקים המתארים סיפור קצר(3-4 שורות) וצריך לזהות מה המעשה של הנתינה). המנצח- הראשון שמכסה את כל הלוח. כדור רגש: מעבירים כדור אחד לאחד בצורה הבאה: המחזיק בכדור זורק את הכדור ל.. ואומר אני מוסר (רגש מסוים ל...) כי חשוב לי ש... מקריאים להם משפטים על תרומה: לעשות מעשה טוב הוא הדבר הכי חשוב לאדם מעשה טוב הוא כמו מרוץ שליחים- כשאנו מקבלים, תפקידנו להעביר. לא עבור עצמנו בלבד אנו נולדים. האושר הפנימי שאנו
"כשאדם מדליק נר מנר, הנר דולק וחברו אינו חסר" (במדבר רבה,פרשה י"ג). -אנחנו לא מפסידים ממעשים טובים -מעשה טוב אחד שעשינו יכול להשפיע בצורה טובה על כל כך הרבה אנשים בלי שהתכוונו לזה 1. מתודת התפוז והמלך: מחלקים את החניכים ל2 קבוצות. נותנים לכל אחת סיפור על מלך אהוב שחולה מאוד ורק תפוז יכול להציל אותו. הקטע הוא שלקבוצה א' כותבים שזה קליפת תפוז ולקבוצה ב' אומרים שזה מיץ תפוזים. שמים תפוז באמצע ולא מגלים לקבוצה האחרת מה יש לקבוצה השניה. יש 2 אפשרויות: א. החניכים יריבו וכו'.. (להתערב בזמן
ניקיון נפשי לפסח הרב חגי לונדין אנחנו נמצאים בימים שבין פורים לפסח הימים הללו זה ימים שבהם אנחנו מבערים את החמץ חמץ מלשון המילה החמצה בניגוד למצה שזה קמח ומים נטו מצה מלשון מיצוי משהו מאוד מאוד מדויק בימים הללו אנחנו מבערים את כל ההחמצות הכשלונות האכזבות שבחיים שלנו זה לא רק ברמה של החמץ זה גם הניקיון בבית זה אפילו מחיקת קבצים מהמחשב יש הרבה מאוד דברים השנה יותר אולי מכל שנה אחרת הרבה חמצים שאנחנו צריכים לבער מהחיים שלנו הרבה מאוד פחדים הרבה מאוד כשלונות הרבה מאוד תפקודים שאולי לא תפקדנו נכון
אני מדריך אופניים. למקרה שתהיתם, יש דבר כזה. לפחות אחת לשבוע אני פוגש אנשים שבלי כל כוונה להעליב, תוהים שוב ושוב מה כבר אפשר ללמוד על רכיבת אופניים. אני לא נעלב. התגובות שלי לשאלה הנדושה הזו נעות בין ההשווה למדריך חדר כושר לבין התשובה הפשוטה כמשמעה, "כן, יש דבר כזה". האמת היא שזו בריחה. לפרט תוכן של קורס שלם על רגל אחת קצת גדול עלי ודורש הרבה מאוד סבלנות. מה גם, שיש יותר מקורס אחד ויש השתלמויות טכניות ועוד. לומדים כל החיים. בכל יום שעובר אני מגלה דברים נוספים שאני יכול ללמוד בתחום והרבה
1) משחקים עידודים. 2) משחקים את משחק המחמאות.(כולם עוצמות עיינים חוץ מבת אחת ואת ואז את מקריאה מחמאה למשל: טובה באפייה ואז בשקט היא מצביעה על הבת שהיא חושבת שהיא טובה באפייה וחוזרת לעצימת עיינים ואז את לןחצת על הגב של הבת שאמרו עליה שהיא טובה באפייה ואומרת מחמאה אחרת לדוגמא:חכמה ואז הבת שאמרו עליה שהיא טובה באפייה מצביעה בשקט על בת שהיא חושבת שהיא חכמה חכמה ואז ממשיכים ככה עד מתי שאת מחליטה להפסיק בהצלחה!!) 3) מספרים להם את זה: 4) מקריאים להם את הקטע הזה:”ניסוי שנערך על ידי ד"ר אמוטו מסרו