הכל הולך מצגת.pptx פעולת הכל הולך, אם אתם רוצים אתם יכולים להוסיף דברים ולהוריד. ובכללי להלביש את הקונספט גם על נושאים אחרים הפעולה ממש הולכת ממש טוב. ממליץ

מצ"ב פעולה שהכנתי מכל מיני רעיונות שראיתי.. מוזמנים בכיף להשתמש!! סבהצלחה.. בעזה גם אפתח עוד רצת את הפעולה אעדכן.. אם מישהו רוצה עזרה או לא הבין כ"כ.. מוזמן לשלוח לי מייל mataniag10@gmail.com

הצפירה. קול חזק, מונוטוני, עולה ויורד. חודר ללבבות של כולנו. מחריד את עמקי נשמותינו. מזעזע כל איבר בגופנו. עוזר לנו לזכור. לזכור ולא לשכוח את אלו שמסרו את נפשם. שמסרו את נפשם כדי שאנחנו נוכל לחיות פה. כדי שנוכל להיות פה. הצפירה הזאת. מלווה בשקט מוחלט ומופתי. ראשים מורכנים מכל עבר. בכי חרשי בוקע מידי פעם. בוקע מפי הבן היתום או הבת היתומה. דמעות על פניו של הילד שאיבד את אביו במחנה ההשמדה בגטו. בתאי הגזים. בקרב שלא היה רק שלו אלא של כולנו. הצפירה הזאת שמתגברת. שמתחילה בציוץ קטן ועולה וממלאה את כולנו.

סבתא / עדי יוסט כשביקשתי אתמול מגפיים מסבתא  היא התחילה לבכות בלי הפסקה. כשביקשתי שניסע ברכבת בצוותא היא הייתה המומה לדקה. כשביקשתי רובה צעצוע לפורים סבתא החווירה מיד. כשדרשתי שסבתא תיתן הסברים, היא פשוט הראתה לי את היד.

שואלים אתם מי אני? האמנם לא תכירו מי ומה אני? והם כולם הבחינו בי מייד. כולם, הציידים על השבילים, הרודפים על הדרכים, המשמרות על הגבולות. הם כולם הכירו אותי. בקיץ ובחורף , בגשם ובשלג ובשחור הלילה . הם כולם הרגישו בי מרחוק, הריחו את ריחי… ואתם עודכם שואלים כיצד? כן! ילד יהודי אני, הלועג לכל הציידים. ילד יהודי שאינויודע פחד מהו . מאין באתי? באתם גם אתם לחקור אותי? טוב, אגלה לכם את הסוד:   מבור המתים אני בא. מקבר פתוח יצאתי! שם נולדתי מחדש. מה שהיה לפני זה, לא אזכור ולא אספר. לא אספר על אחותי הקטנה  

התל הגלמוד /מנשה יולביץ' בתוך יערות, בין שדות, אפרים, מתנשא תל-עפר על אחים יקרים. ארוך הוא התל, טומן אלף קדושים: אבות ובנים סבים ונינים. בודד ושומם, באדמה ספוגת-דם, גלמוד ומיותם, רחוק מקהל-עם. ואין משתטח מחונן עפרם, מרווה בדמעה ומקונן על זכרם. ממרחק יבכום ייחדו שמותיהם בשברון-לב ובדמע בניהם-שרידיהם. נוחו בשלום, זכרכם עדי-עד. את דמכם ינקום אל אדיר, שוכן עד.

כָּל יְהוּדִי / נֹעַם חוֹרֵב כָּל יְהוּדִי נוֹלָד עִם מִסְפָּר דִּמְיוֹנִי עַל הַיָּד שֶׁהוֹלֵךְ תָּמִיד אִיתּוֹ - לְאוֹרֵךְ חַיָּיו לְאוֹרֵךְ מוֹתוֹ כָּל יְהוּדִי נוֹלָד עִם רַכֶּבֶת שְׁקוּפָה מִמֶּנָּה יָרַד וְעָלֶיהָ חַיָּיו וְעָלֶיהָ צְחוֹק יְלָדָיו כָּל יְהוּדִי נוֹלָד עִם מַשָּׂא כָּבֵד עַל גַּבּוֹ וּטְלַאי צָהוֹב מְרוּפָּט שֶׁנָּעוּץ בְּדוֹפֶן לִבּוֹ כָּל יְהוּדִי חַיָּיב לִשְׁאוֹל. כָּל יְהוּדִי חָזַר מֵהַשְּׁאוֹל. כָּל יְהוּדִי הוּא נִיצּוֹל. כָּל יְהוּדִי נוֹלָד עִם מִסְפָּר דִּמְיוֹנִי

תעמוד, זה לא יותר משתי דקות. תוריד את הראש כמו כולם תעצור רגע תרכז את כל החושים שלך תנסה לחדור להכרה שלך תנסה לתפוס. זה לא אחד, לא, לא אותו אדם מהפיגוע שעבר. גם לא שנים זה לא עשרה בני אדם לא אפילו לא עשרים זה לא חמישים ולא שתי כיתות תלמידים אפילו לא 73, הרבה יותר זה לא מאה.. מאה.. מס' נורא. מאה הרוגים זה לא זה לא אלף. תאר לעצמך מה זה אלף הרוגים זה יותר. תנסה להבין תנסה לקלוט את המס' זה לא מיליון, לא, זה יותר, יותר מששה אתה מסוגל לקלוט? כל תל-אביב וירושלים חיפה ובאר שבע, כולם. אין שם חצי מזה. שישה

זיכרון מחזק הרב חגי לונדין   אנו מתחילים כעת שבוע של ימי זיכרון: יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי צה"ל. השנה אולי צריך להוסיף יום זיכרון נוסף - יום הזיכרון לחללי מגפת הקורונה. התרבות המערבית בה אנו חיים היא תרבות שכחנית. מרכז הכובד הנפשי הוא על העולם המוחשי, וממילא מה שלא ניתן למישוש ולראייה – אינו קיים. זו אחת הסיבות מדוע היום אנשים מצלמים עצמם בכל רגע אפשרי. רבים חשים שמה שלא תועד באופן שניתן להראות אותו לאחרים – כביכול לא קרה! כאשר זו העמדה הנפשית ימי זיכרון הופכים לעיתים לימים

(בעיקר לגדולים) שלב 1: מציגים בפני החניכים דילמה: נתונים חמישה אנשים על מסילת רכבת. מעליהם על גשר, עומד איש שמן, וצופה בנוף. רכבת קרבה ולא ניתן לעצור אותה, אלא על ידי דחיפתו של האיש השמן לעצור את הקרון. האם יהיה נכון לשלוח את האיש השמן אל מותו כדי להציל חמישה אנשים אחרים? ☆מעוררים דיון. יקומו דעות שונות בין החניכים. שלב שני: עכשיו נשנה קצת את הסיפור.  5 אנשים עומדים על מסילת רכבת, הברקסים של הרכבת התקלקלו, מנגד, במסילה השנייה, עומד איש עם מחלה סופנית (שעומד למות). ניתן להסיט את הרכבת ולהציל את ה5

יום אחד, בשנת 1946, הגיע הרב הרצוג למנזר גדול, שנודע למקום שבו הוסתרו ילדים יהודים, שנשלחו אליו בידי הוריהם כדי להגן עליהם מאימת הנאצים שהשתוללה באירופה. כעת, הגיע זמנם של הילדים לשוב הביתה. הרב פנה לאם המנזר והודה לה על שהצילה את חייהם של הילדים, וביקש ממנה להשיבם לעם היהודי, כעת משתמה המלחמה. הנזירה הסכימה ברצון להיעתר לבקשה, אבל שאלה את הרב: "איך תדע מי ממאות הילדים במנזר הם יהודים?" אחרי הכול, חודשים רבים חלפו מאז שהוריהם שלחו אותם לשם, ורבים מהם היו באותה עת רק פעוטות. הרב הרצוג הבטיח

☆21 עם בלון מים. ☆מעגל ומישהי באמצע וצריך להגיד חיות אם אתה שוכח משפריצים עליך.(סמוחטה) ☆לכבות נר בעזרת רובה מים. ☆לשים 2 קערות מים עם תפוחים וצריך לאכול את התפוח. ☆2 דליים כל קבוצה צריכה להעביר את המים עם כוס מחוררת לדלי השני. ☆תחרות קליעת בלוני מים לדלי. ☆מלחמת מים. ☆חיי שרה עם בלון מים. (או כל משחק כדור אחר) ☆להקפיא שוקולד בתוך קופסא וצריך להמיס את הקרח בין כולם עד שמגיעים לשוקולד. ☆כולם שמים מים בפה וצריכים לשיר שיר יחד, אסור שייצא המים! ☆תופסת עם רובי מים, לתופס יש רובה מים מי שהוא מצליח להשפריץ

ב"ה פעולה לקראת יום השואה תש"פ  הנקודה: הדברים הכי פשוטים בחיים הפכו בשואה לסמלים לעינויים ומוות.  לבקש מהם לחשוב ולרשום משהו שהם אוהבים לעשות במיוחד בשגרה במהלך היום. לבקש מהם לכתוב/לחשוב שם של משהו שהם לא היו רוצים לפגוש בסמטה חשוכה (מפחדים ממנו). אבל ממש. מתודה אחרונה – לבקש מהם להגיד את השם שלהם (בסרטון נראה עד כמה זה לא מובן מאליו) סרטון: (ניצולה מספרת שהם העלו הצגה בבית הילדים והפחד היה שאחד הילדים יגיד את השם האמיתי שלו) עכשיו לשאול אותם מה היה קורה אם כל פעם כשהם היו עושים את הפעולה

פעולה על לקיחת אחראיות אישית.pptx נתחיל בכמה משימות קטנות: תעשה 3 סיבובים סביב החדר או תקפוץ על רגל אחת 5 פעמים? יש לך טיול שנתי בבית הספר, אבל יש לך חתונה לבת דודה באותו יום לאן תלך? יש מדורה עם החברים או עם המשפחה המורחבת איפה תעשה את המדורה? אתה רוצה לצאת לסיבוב בחוץ או הליכה או באופניים? סיפור קצר: זהו סיפור על ארבעה אנשים "כולם" "אף אחד" "כל אחד" ו"מישהו" היתה עבודה חשובה שצריכה היתה להעשות אבל "אף אחד" לא עשה אותה. "מישהו" כעס על כך,

1. נחלק לכל חניך דף לבן. נבקש מהם לעקוב אחרי ההוראות שניתן להם ולצייר לפיהם, ולמעשה ניתן להם שלב אחרי שלב הוראות לציור בית (ציירו ריבוע בתחתית הדף, עליו ציירות משולש וכו..) לאחר מכן נאמר לחניכים לצייר בית בצידו השני של הדף (בלי הוראות מפורטות) אחרי כל סבב ציור נבקש מהחניכים להציג את הציורים שלהם. נשים לב שבפעם השניה כל חניך צייר בית אחר והוסיף מעצמו רעיונות כמו למשל וילונות/ שמים/ גינה וכו.. נקודה שעולה מזה- יש לנו אפשרות לעשות מעבר ל'מה שצריך', ליזום, להיות בראש גדול, וזה משהו שטבעי לנו ומשמח אותנו

מהי חירות אמיתית משחק 1: נשחק מסירות של מצוות- מעמידים את השבט במעגל, כל חניכה בתורה צריכה לזרוק את הכדור למישהי אחרת ולומר מצווה כלשהי (של בין אדם למקום) המטרה היא לעשות 21 מסירות כאלו מבלי להיעצר בכלל. נחזור בקצרה על כל המצוות שנאמרו ונשאל את החניכות: האם אנחנו לא משועבדים לתורה? האם כל המצוות הרבות הללו שאנו חייבים לקיים אינם עבדות בשבילנו?   משחק 2: נשחק עם החניכות שלושה מקלות או דג מלוח: פעם אחת נשחק עם הכללים הרגילים, ובפעם השניה נומר לחניכות שעכשיו אפשר לשחק איך שרוצים נשאל את החניכות איך

התורה מגבילה? שלב ראשון -סיפור: באחת מן השבתות שבהן נאלץ צביקה להישאר בבסיס "הגיעו מים עד נפש". באותו יום שישי, לאחר סדרת אימונים מפרכת, אמור היה לצאת לביתו, אלא שבשל האיחור בהזדכות על ציוד נגרם עיכוב מרגיז, וצביקה הבין, שכנראה לא יספיק להגיע לביתו לפני כניסת השבת. צביקה קיבל זאת כצו הגורל בהיותו חייל דתי ושומר מצוות. בליבו קינא מאוד בחבריו שלבשו מדי א' ויצאו לטרמפיאדה.כשנכנסה השבת, קידש צביקה בחדר האוכל לכל הפלוגה, ואחר-כך הצטרף אל חבריו לשירה נלהבת של "כל העולם כולו גשר צר מאוד".

המכתב שהייתי רוצה לשלוח, לחייל האהוב שנפל בקרב מאת שרה דבי גוטפרוינר מסר מהלב הכואב, לחיילים שלא מספיק אמרו להם 'תודה'. לחייל שמסר את חייו במלחמת העצמאות, עברו 67 שנים מאז שהלכת מכאן, אולם איש לא שכח מה עשית. איך נלחמת למען הקמתה של מדינה יהודית. איך עמדת באומץ בחזית, למרות שזה עתה הגחת מן האפר באירופה. איך השארת מאחור את אשתך החדשה ואת כל תקוותיכם להתחלה חדשה. איך הקרבת כל מה שהיה לך כדי שליהודים בכל העולם יהיה תמיד בית לחזור אליו. יש קבר על ההר בשמך. יש במוזיאון תמונה בשחור-לבן של הפנים שלך. אולם

1. החניכים ישבו במעגל על כיסאות ויניחו ראש על החניך שמשמאלם, כשהרגליים שלהם לכיוון ימין, כך שיווצר מעין מעגל מכולם. כל פעם נוציא עוד כיסא מהכיסאות שהחניכים יושבים/שוכבים עליהם, והם יצטרכו להישאר באוויר עד שכל הכיסאות בחוץ והם יצרו מעגל באוויר. ברגע שאחד החניכים נופל ונוגע ברצפה כולם פסולים. (ויתור על הנוחות שלי בשביל שכולם יצליחו) 2. החניכים יעמדו בשורה וכל אחד שהסיטואציה נכונה לגביו יתקדם צעד.  האם אעזור למישהו במצבים הבאים: בלימודים, בשטיפת כלים, לשחק עם אח קטן, לבקר את סבא וסבתא, להתנדב יחד עם

1. משחק פתיחה: נשחק עם החניכים משחק האמת והשקר. כל חניך אומר בתורו שני משפטים עליו כשאחד אמיתי ואחד שקרי, שאר החניכים יצטרכו לגלות איזה משפט נכון ואיזה לא. 2. נספר לחניכים את הסיפור 'שקר לא מוצלח'  נסביר שהשקר לא באמת מסייע ולא מוביל לתוצאות הרצויות. וגם אם הוא לפעמים כן מוביל אליהם, אנחנו פוגעים בערך האמת... 3. נחלק את החניכים לזוגות, כאשר אחד עוצם עיניים והשני מכוון אותו בכדי להגיע ליעד מסויים (אפשר לעשות תחרות בין הזוגות אם רוצים) לאחר המשחק, נשאל את החניך שעצם עיניים: איך ידעת שאתה יכול לעצום

-נשחק חבוש - נחלק לכל חניך מדבקה עם מספר אסיר - מסדר: נשחק עם החניכים שצריך להסתדר מהר ובלי לדבר לפי קטגוריות שנאמר.. לדוגמא: תאריך יומולדת, מספר בית, מספר אחים וכו - התעמלות בוקר: תחרות ריצה/ מירוץ שליחים, משחקי כדור וכו -ארוחה: לאכול ביסקוויט כמה שיותר מהר -חקירות: נשחק 'הרוצח' -בדידות: ניתן לכמה חניכים לעשות מונולוג בנושא מסויים (קצוב בזמן) - נשחק את המשחק 'אני יושב על כיסא וקורא למספר' לפי המספר אסיר אפשר לתת בסוף תעודת שחרור מהכלא אפשר לתת נקודה למחשבה- מה הדברים שאני אסיר בהם? איך אני יוצא

1. נציג לחניכים 2 תמונות: אחד של רב שאנחנו מעריכים (עדיף שלא ככ מוכר במראה שלו), ותמונה של אדם שמחופש לחרדי. נשאל את החניכים: אצל מי היית הולך ללמוד תורה? מי יותר גדול בתורה לדעתך? אפשר אחר כך לגלות להם מי זה כל אחד בתמונה, לספר טיפה על הרב, ולהפנות את תשומת ליבם לכך שמראה חיצוני לא מעיד לנו על הפנים של האדם. 2. נשחק עם החניכים רגליים רגליים עיניים 3. נשחק עם החניכים דג מלוח (בשני המשחקים אנו שופטים לפי דברים חיצוניים- הסתכלת? זזת? ולא שמים לב למשהו מעבר- לדוגמא: למה זזת? אולי הזיזו אותך?) 4. נספר

1. נשחק עם החניכים כדורגל סיני 2. נשחק כיסאות מוזיקליים 3. נשחק עם החניכים תופסת כלשהי (בכל המשחקים כל אחד חושב רק על עצמו ולא על האחרים) 4. נפזר על הרצפה 3 דפים זה ליד זה כביכול על פי סקאלה עולה, נקריא לחניכים סיטואציות שונות כאשר כל סיטואציה הם צריכים להתמקם בעצמם על הציר לפי מה שהם חושבים שמתאים לה.. הדפים: יהרוס לו את היום, יפריע לו קצת, לא ישנה בכלל. הסיטואציות: לארגן ערב כיתה בלי להודיע למישהו, לדבר למישהו לא יפה, כולם מדברים ומישהו מגיע ומתייחס לכולם לחוץ מלמישהו אחד, לייבש מישהו בכוונה. (כמובן